רגע של היסטוריה: מלכי העיבודים – כך הכל החל

ביג באד 747; נולד כתוצאה מצירוף מקרים לא מתוכנן, והפך לטרקטור החקלאי הגדול אי פעםאצלנו מדובר במוצגים נדירים, מן הסתם בשל מגבלת גודל השטחים החקלאיים בישראל, אבל במעצמות החקלאות, ארה"ב בראשן, אלו הם עמוד השדרה של העיבודים. הכוונה לטרקטורים הגדולים, בדרך כלל פריקיים, תמיד כפולי הנעה ולרוב עם גלגלים זהים בגודלם – 4WD כפי שהם מכונים ביבשת החדשה. ככלים המיועדים לבצע על פי רוב משימה אחת בלבד, והיא – גרירת כלי עיבודים גדול ככל הניתן, לכאורה נראה כי לא צריך יותר מדי תחכום ו"שכל" לספק את הסחורה; חברו 4 גלגלים גדולים למנוע גדול עוד יותר, אחסנו הכל בשלדה מאסיבית וכבדה – וקדימה, אפשר לצאת לדרך. טוב, כמעט…
במבט כולל אולי ניתן למצוא לתיאור דנן לא מעט דמיון עם המציאות, ואין ספק שעל פי נוסחה פשטנית זו הכל החל. הטרקטורים לא היו שיא התחכום והטכנולוגיה בעבר (גם הלא רחוק מדי) וככל שרצינו לעבד יותר שטח ביותר מהירות – פשוט היה צריך להגדיל את המכונה, להוסיף הספק ומשקל, וזה עבד. למעשה – עשרות שנים כמעט ולא השתנתה הנוסחה על פיה ייצרו טרקטורים כבדים, כאשר מה שקבע את ההספק והביצועים היו בעיקר הממדים, יחד עם האמינות, הספק המנוע, הצמיגים הנכונים וכיו"ב. לא משהו מתוחכם מדי.
לאט לאט החלה לחדור הטכנולוגיה המתקדמת אל עולם הטרקטורים, עד שהגענו כיום למצב שאותן מפלצות ענק אימתניות ספוגות בהיי-טק מהמילה האחרונה, בטכנולוגיה המתקדמת ביותר בכל תחום (מכאני, אלקטרוני, מחשוב, צמיגים וכיו"ב) ומסוגלות כיום לביצועים ותפוקה שעד לא מזמן היו נחשבים כדמיוניים.
הטרקטורים הכבדים היו ועודם מכונות שתכליתם העיקרית היא גרירה, וככאלו מעניין לראות שהמבנה הבסיסי לא השתנה מאז נולד הז'אנר; מנוע גדול, הרבה משקל, מכאניקה בלתי שבירה וגלגלים ענקיים שהכל יחד נועד לייצר מקסימום אחיזה ויכולת גרירה. מכאן הגיעו למבנה בעל 4 גלגלים זהים בגודלם, לממדים, לחלוקת המשקל כפי שבעצם השתמרו עד היום (מנוע מלפנים, תא מפעיל פחות או יותר באמצע וכיו"ב).
על כלי העיבודים הגדולים ביותר כבר סיפרנו לכם במסגרת הכתבה על הטרקטורים הגדולים בעולם; אלו הם תמיד הכלים הגדולים ביותר אצל כל יצרנית וכאמור אנחנו בתקופה שהמספרים והביצועים הם כמעט מעבר לדמיון. הפעם נברנו במרתפי ההיסטוריה החקלאית – בעיקר בארה"ב, על מנת לגלות היכן החל עולם טרקטורי העיבודים הגדולים, טרקטורי ה-"4WD" כפי שהם מכונים באמריקה, איך נראו הכלים הללו בהתחלה ומי היו השחקנים הבולטים בתחום.

היר, 1912 היר 1912 החברה של כריס היר (Heer Engine Company) מאוהאיו – התמחתה בייצור מנועים וב-1912 הפתיעה עם השקת טרקטור כבד וכפול הנעה – הראשון בשוק האמריקאי – שצויד כמובן במנוע 2-צילינדרים מתוצרת עצמית, בטווחי הספק של 16-32 כ"ס. הכלי הפרימיטיבי יחסית, היה כבד ומגושם וכלל מערכת היגוי כפי שהיתה מקובלת אצל עגלות סוסים, קרי: הסרן הקדמי כולו נשען על ציר מרכזי ופנה שמאל או ימינה; את מקום הייצול בעגלה מילאו כאן שרשראות שחוברו לגלגל שיניים הנתון על מוט, ובקצהו ההגה. "הגה כוח" במלוא מובן המילה… לא ברור כמה כלים כאלו אכן יוצרו ונמכרו, כמה באמת עבדו וכיום ידוע על שני עותקים הנמצאים בידי אספנים בארה"ב.

נלסון, 1912 נלסון 1912 היסטוריונים ומומחים בתחום מגדירים מכונה מרשימה זו כזכאית לתואר "טרקטור העיבודים כפול ההנעה הראשון", או באמריקאית: "טרקטור ה-4WD הראשון בייצור". בניגוד ל'שעטנז' הפרימיטיבי של HEER, שככל הנראה הקדים את הכלי כאן בכמה חודשים, כלל הנלסון המצולם כאן מכלולים ושיטות ייצור שהלכה למעשה מיושמות עד היום, ובכך קנה לעצמו מקום של כבוד בעולם המיכון החקלאי. חברת Nelson Furnace and Blower מבוסטון ייצרה יחידות בודדות מטרקטור מהפכני זה – למעשה מעין משאית מראשית ימי הרכב שצוידה בהינע קדמי מגושם, 4 גלגלי מתכת גדולים ויחס העברה נמוך שהולידו יכולות גרירה מרשימות. סמואל מורטון היה מכונאי וממציא אמריקאי שכבר ב-1899 תכנן וייצר (יחד עם בניו, שהמשיכו את העסק) את הטרקטור החקלאי הראשון שלו. התכנון הפשוט – שלדה בסיסית, תיבת העברה, מערכת היגוי וגלגלים – איפשר התקנת כל מנוע שיוצר באותם הימים בארה"ב, מה שכמובן פישט את נושא התחזוקה והשירות וחסך בהוצאות. מורטון מכר כ-15 טרקטורים בשנת הייצור הראשונה שלהם. בהמשך הפך ליצרן קטן של טרקטורים, אך מוכר וידוע במספר מדינות בהן פעל, עד שלקראת 1910 החל בתכנון חשאי של "טרקטור העתיד" – כלי מהפכני עם הינע כפול, היגוי כפול והנעה סופית באמצעות שרשראות. באותה השנה ייסדו מורטון ובניו את Morton Tractor Co בפרמונט, אוהיו – עסק מסודר וגדול מבעבר שהתמחה – כשמו כן הוא – בייצור טרקטורים חקלאיים. תוך התגברות חלקית על הבעיה העיקרית שהיתה בתקופה ההיא עם כלים כפולי הנעה – מגבלות מערכת ההיגוי – בין היתר באמצעות היגוי כפול, הוחל בייצור סדרתי של הטרקטור הגדול, שכבר כונה Morton Heer על שם ספק המנועים של מורטון, שהפך לשותף. הכלי הגדול הוצע עם מנועי 12, 25 או 40 כ"ס.
אז הגענו לשם Nelson? מורטון ייצר אי אלו אבות טיפוס של הטרקטור המהפכני שלו וניסה למכור את המכונה הייחודית, אך ללא הצלחה כלכלית, קורס תחת נטל ההשקעה העצומה בפרוייקט. בסופו של דבר פנה לחברת Nelson Furnace and Blower בבעלות אלברט נלסון מבוסטון שמיד החלה בשיפור ותכנון נוסף של הטרקטור, במטרה להתגבר על בעיות ההיגוי שנבעו בשל הצורך להעביר כוח את הגלגלים הקדמיים ולהביאו למצב בו ניתן לשווקו לחקלאי אמריקה.
התוצאה המוגמרת אמנם לא שינתה את שוק החקלאות האמריקאי, אך בראי הזמן נחשבת כהברקה מכאנית וכבסיס על פיו יוצרו בהמשך כל הטרקטורים הכבדים וכפולי ההנעה לעיבודים, ולמעשה התצורה הבסיסית משמשת גם כיום את הכלים המודרניים והמתקדמים בשוק. הטרקטור המצולם הוא אחד מ-3 עליהם ידוע כי שרדו, ואחד מבין כמה יחידות בודדות שנמכרו על ידי נלסון. גם נלסון התקשה לראות ברכה בעמלו שכן הטרקטור הגיע לעלויות רכישה אסטרונומיות שהפכו אותו לחלום רחוק עבור החקלאי האמריקאי הממוצע דאז, במקביל החל המשק האמריקאי להיכנס למיתון עמוק ואם לא די בכך – ב-1920 הופסק הייצור והשיווק של הטרקטור וארבע שנים מאוחר יותר, לאחר פטירת אלברט, החלה החברה להתפוגג ולהתפצל בין בניו, שפנו לתחומים אחרים ולמעשה שנים רבות נשכח הטרקטור המהפכני שהקדים את זמנו בין דפי ההיסטוריה.

אטלס טופ סטיוארט, 1917 אטלס 1917כיום ידוע על יחידה אחת בלבד של טרקטור גורר זה מתוצרת 'אטלס' ממינסוטה (Atlas Topp Stewart), חברה שהוקמה על ידי דייויד סטיוארט ב-1915, ומעט מאוד על יצרן נשכח זה. היה זה ניסיון נוסף להציע טרקטור גורר כפול הנעה, אך גם כאן לא יושם עדיין הפיתרון המקובל כיום להנעת גלגלי ההיגוי. הכוח הגיע ממנוע Waukesha עם 4 צילינדרים. הכלי המצולם למעשה כלל לא נמכר למטרות עבודה חקלאית, אלא לקהילה קטנה במינסוטה שהשתמשה בטרקטור לבירוא יערות וסלילת כבישים. ככל הנראה במהלך שנות ה-20' נרכש הטרקטור על ידי חקלאי – אף הוא ממינסוטה – שהוא ויורשיו השתמשו בו לגרירת מיכון חקלאי עד לשנת 1985 (!) ברצף. אין ספק שאמינות היא תכונה בולטת של מכונה זו… בתחילת שנות ה-2,000 נרכש הכלי בפרוטות על ידי עסק לשיפוץ ומכירות מיכון חקלאי קלאסי, ונמכר לבעליו הנוכחיים (יד שלישית!) בכ-50,000$.

פיץ' פור-דרייב, 1918 פיץ' פור-דרייב, 1918 ג'ון פיץ' ייסד את חברתו – Four Drive Tractor Company – בסוף 1915 במישיגן במטרה לייצר טרקטורים לשימוש חקלאי, סוג של 'סטארט-אפ' מתקדם באותם הימים. לרוע מזלו הוא נפטר שנה מאוחר יותר כאשר החברה הצליחה לשרוד בגלגולים שונים עד ליום קריסת הבורסה בארה"ב, ב-1929. במשך השנים ייצרה החברה כ-2,000 טרקטורים, אך למרות ההצלחה – זהו ככל הנראה טרקטור ה-4WD הראשון שזוכה להצלחה במכירות – רווח זעום של כמה מאות דולרים לכלי בלבד, לא ממש תרם לשרידות העסק. הטרקטורים של פיץ' היו הראשונים בהם עבר הכוח אל הגלגלים באמצעות גלי הינע במקום שרשראות כמקובל. הכלים שקלו בין 2.0 ל-2.7 טון וצוידו במגוון מנועים לפי בחירה, עם הספקים מ-15-35 כ"ס. כיום ידוע על פחות מ-10 טרקטורים Fitch Four Drive 20-35 ששרדו, כולם בידי מוזיאונים או אספנים פרטיים במצב עבודה.

מסי-האריס ג'י-פי', 1930 מסי-האריס ג'י-פי', 1930 דניאל מסיי ואלנסון האריס הקנדיים הקימו את חברתם – מסי-האריס – כבר ב-1891, כאחד הגלגולים שהובילו לבסוף לייסוד חברת מסי פרגוסון הידועה ב-1957. ב-1930 הציגו את דגם ה-General Purpose המהפכני (GP) שהציע 4 גלגלים גדולים שווים במידותיהם ויועד למגוון משימות. הרעיון של מיקום הציר הקדמי כמעט באמצע הטרקטור, מאחורי המנוע יחד עם 4 הגלגלים השווים בגודלם ייצר חלוקת משקל שהעניקה לטרקטור יכולת גרירה מרשימה ביותר לאותה העת. מיקום זה של הסרן הקדמי גם אפשר רדיוס סיבוב של 1.85 מ' בלבד שהעניקו לו זריזות וכושר תמרון מעולים. תחילה נמכרו דגמי ה-GP עם גלגלי פלדה, אך במהרה צוידו בגלגלים עם צמיגי גומי, ששיפרו מאוד את נוחות העבודה ואת כושר הגרירה והעבירות. המסי-האריס GP נחשב מתקדם לשעתו ולמרות שהיה כלי מוצלח לא נמכר היטב בעיקר בשל מחיר גבוה וקושי לקבל שעטנז שונה מהמוכר, על ידי חקלאי אותה התקופה. בחברה זנחו את הרעיון לקראת סוף שנות ה-30' והתמקדו מאז בתכנון וייצור טרקטורים סטנדרטיים.

האריס פאוור הורס, 1952 האריס פאוור הורס, 1952 חברת האריס מקליפורניה הציעה את הטרקטור הייחודי הזה כאלטרנטיבה זולה, מהירה ופשוטה יותר לתחזוקה לטרקטורים הזחליים שהחלו לצבור פופולאריות בשעתו בתחום העיבודים בקנה מידה גדול. הטרקטור הוצע עם מגוון מנועים לבחירה, מתוצרת קרייזלר או GMC, בנזין או דיזל והוא ננהג באמצעות מוטות – בדומה למקובל בכלים הנוסעים על זחלים.

ואגנר WA-פורטין, 1953 ואגנר WA-פורטין, 1953 עוד אבן דרך בתעשייה; כיום מוגדר ה-WA-14 שהוצע על ידי מפעל האחים ואגנר מאורגון כטרקטור העיבודים הכבד המודרני הראשון, וקל לראות קווי עיצוב ובניה מודרניים בכלי המגודל, שיוצר כולו מלוחות פלדה במקום מפח, כולל חיפויי המנוע. זה האחרון היה מתוצרת קאמינס (4-צילינדרים, 8.1 ליטר) והציע 165 כ"ס. לואגנר WA-14 היה היגוי פריקי וגיר עם 10 הילוכים והוא הפך במהרה לשם נרדף לכלי אמין ורב יכולות. ההצלחה לה זכו דגמי החברה (בהמשך הוצעו גרסאות נוספות) יחד עם כישלון הניסיון הראשון של ג'ון דיר להציע כלי AWD (ראו בהמשך) הביאה את זו האחרונה לרכוש את פעילות ייצור הטרקטורים של החברה – ולהקפיאה עד להשקת דגמים מתקדמים ומוצלחים יותר – ה-7010 וה-7510. בכך למעשה הגיע הקץ על החברה בשם 'ואגנר', אך מורשתה הפכה בעצם לבסיס המוכר לנו עד היום של הכלים הפרקיים הכבדים של ג'ון דיר.

ג'ון דיר 8010, 1959 ג'ון דיר 8010, 1959 צחוק הגורל הוא שג'ון דיר, יצרנית הטרקטורים הגדולה בעולם, נכנסה לתחום טרקטורי ה-AWD הגדולים ברגל שמאל; עוד ועוד כלי עיבודים כבדים בעלי גלגלים גדולים וזהים בגודלם, עם יכולות גרירה מרשימות שהחלו לעבד את שדות אמריקה הניעו את הירוקים להציע את הנשק שלהם בתחום. וכך עשו; במסגרת כנס חקלאים גדול בחווה של רוברט או'ת'ילי באייווה ב-1959, נחשף ה-8010 החדש, עם מנוע דטרויט דיזל בנפח 7.0 ליטר שייצר 215 כ"ס. הכלי הענק והחזק מאוד בשעתו הרשים מאוד בביצועיו, אך בסופו של יום מצא קונה אחד בלבד. אחד היה גם המספר של כלים שנמכרו במהלך שנת ההשקה שלו… לאחר מכירת כמה וכמה כלים התברר שתיבת ההילוכים בת 9 המהירויות שהותקנה ב-8010 היא בעייתית, ובג'ון דיר החלו לאסוף את מעט הכלים שנמכרו בכדי להחליף את תיבת ההילוכים בחדשה (עם 8 מהירויות) ולהציע את ה-8010 תחת השם 8020; סוג של 'ריקול'. בפועל – למעט התיבה השונה – היה זה אותו הטרקטור. עד 1964 מכרו בג'ון דיר 100 טרקטורים כאלו בלבד, כשהסיבות להיעדר ההצלחה היו שילוב לא מוצלח של תדמית בעייתית בשל בעיות הגיר, מורכבות מכאנית, ממדים גדולים מאוד ומחיר גבוה.
לקח לג'ון דיר אי אלו שנים להודות שה-8010 כמו גם ה-8020 היו כישלון; ב-1965 הושם הפרוייקט ב-Hold ושנתיים מאוחר יותר הוחל בשיווק כלי AWD מתוצרת ואגנר (ראו פרק למעלה) צבועים בירוק, תחת שם המותג ג'ון דיר…

אינטרנשיונל 4300, 1961 אינטרנאשיונל 4300, 1961 כאשר הוצג ב-1961, היה ה-4300 החדש של אינטרנשיונל לטרקטור הסדרתי החזק בשוק, עם הספק מנוע מדהים בשעתו של 300 כ"ס. המנוע היה מתוצרת אינטרנשיונל (IHC) בתצורת 6 צילינדרים בטור ובנפח כ-13,400 סמ"ק, והיה מצוייד – הראשון מתוצרת IHC – במגדש טורבו. ה-4300 יוצר אצל Frank G Hough Company – חברה בת בשעתו של היצרנית. עם רכישת טרקטור מדגם זה, קיבל אותו הרוכש רתום למחרשת 10 להבים.

קייס 1200 טרקשן קינג, 1964 קייס 1200 טרקשן קינג, 1964 ה-1200 TRACTION KING של קייס מסמל את כניסת ענקית המיכון החקלאי האמריקאית לתחום טרקטורי ה-AWD הכבדים. בשעתו היה זה הטרקטור הכבד הראשון בשוק שצויד בהיגוי לכל ארבעת הגלגלים. הכוח הגיע ממנוע קייס 6-צילינדרי בנפח 7.4 ליטר שהציע 120 כ"ס. משקל העבודה של הכלי עמד על כ-7.7 טון ומחירו החל בכ-20,000$ ממש לא זולים בשעתו. קייס ייצרו דגם זה עד 1969.

וורסטיל די-100, 1966 וורסטיל די-100, 1966 גדול, חזק, פשוט מבחינה מכאנית וזול; הדגם הראשון שהוצע על ידי יצרנית הטרקטורים הקנדית וורסטיל קבע את הסטנדרט על פיו מנסה יצרנית זו להתאפיין עד היום. ה-D-100 היה טרקטור AWD פריק גדול ותחילה ללא תא מפעיל סגור, והוא החל מסורת מפוארת של ייצור טרקטורי עיבודים כבדים עד עצם היום הזה. ה-D-100 היה לסיפור הצלחה למן ההתחלה, עם למעלה מ-100 כלים שנמכרו בשנת הייצור הראשונה, בין היתר הודות למחיר האטרקטיבי שעמד על כ-10,000$. היצע המנועים כלל פורד 5.9 ליטר 6-ציל' דיזל או קרייזלר 5.2 ליטר 8-ציל' בנזין (ואז נקרא הדגם G-100), שניהם עם כ-125 כ"ס. שתי הגרסאות הסתדרו עם תיבת הילוכים בעלת 3 הילוכים ו-4 יחסי העברה. כיום נחשב הוורסטיל D-100 לטרקטור ה-AWD המודרני הראשון שיוצר במספרים גדולים.

סטייגר סדרה 1, 1969 סטייגר סדרה 1, 1969 האחים סטייגר ממינסוטה ייצרו את הטרקטור הראשון שלהם במחסן גדול בחוותם בסוף שנות ה-50', כאשר את הכלים הבאים שלהם מכרו לשכנים ולחוואים מהאזור. רק ב-1969 החלו בייצור סדרתי במפעל שנועד לכך של טרקטורי עיבודים כבדים, כפולי הנעה, עם Series 1 שיוצרו עד 1974. כמנוע נלקחה יחידת כוח מתוצרת דטרויט דיזל שהציעה 238 כ"ס מרשימים ביותר לשעתו, ויחד עם משקל עצמי של כ-6.8 טון הציע יכולת גרירה מרשימה. סטייגר הפך ברבות השנים לשם נרדף לטרקטורי AWD גדולים, אמינים וחזקים במיוחד. שמה הטוב של החברה הוביל לאי-אלו החלפות בעלויות – בין היתר תחת פורד ופיאט – וכיום הפך המותג לחטיבה האחראית על הכלים הכבדים בקייס (השייכת לפיאט).

מסי פרגוסון 1500/1800, 1969 מסי פרגוסון 1500, 1969 מסי פרגוסון הקנדית היתה שחקן ראשי בתחום טרקטורי העיבודים הכבדים במהלך שנות ה-70' ואילך, עם השקת סדרה 1500/1800 ב-1969. שני הכלים הגדולים כפולי ההנעה הציעו 153 ו-171 כ"ס בהתאמה ונכנסו לשוק בתזמון מושלם, בתקופה שעוד ועוד חקלאים באמריקה עברו להשתמש בכלים גדולים וחזקים לעיבודים, בשל הגידול המתמיד בשטחי הגידול. דגמי ה-AWD הראשונים של מסי פרגוסון נחשבו בשעתו למרווחים ולנוחים ביותר בשוק, והפכו אמת מידה לאיך תא מפעיל צריך להיבנות.

קטרפילר 4wd Tractor אב-טיפוס, 1973 קטרפילר 4wd Tractor אב-טיפוס, 1973 מעטים יודעים זאת, אך במהלך שנות ה-70' ניסתה קטרפילר לחזור אל תחום הטרקטורים לחקלאות – תחום אותו זנחה לטובת התמקדות בצמ"ה לאחר מלחה"ע ה-2. בתמונה נראה אב טיפוס של טרקטור עיבודים כבד שעבר אי-אלו סדרות של ניסויים אצל חוואים בארה"ב, ואף בהצלחה. חוות הדעת שיבחו את הביצועים, האמינות והנוחות של ה-Caterpillar Protype 4wd Tractor, כפי שהוא נקרא, אך במטה החברה החליטו לבסוף לא לייצרו. הסיבה: "הוא לא מספיק מיוחד ושונה משפע מתחריו המוצלחים על מנת להצדיק את ההשקעה ולהחזיר אל קטרפילר מספיק חקלאים", הסבירו בשעתו. יש לציין כי במקביל הוחל בניסויים סודיים עם טרקטור שנע על זחלי גומי והמסוגל למהירויות גבוהות יחסית – על בסיס D6. מניסויים אלו נולד מאוחר יותר הקטרפילר צ'לנג'ר המהפכני, המיוצר עד היום תחת בעלות קונצרן AGCO שרכשו את המותג.

'ביג באד 747', 1977 'ביג באד 747', 1977 לאחר היעלמות וואגנר, בעקבות השתלטות ג'ון דיר על היצרנית (ראו הפרק על ואגנר WA-14), נותרו סוכני וואגנר ברחבי היבשת ללא מוצר; חלק מהם שילבו בין דרישות לקוחותיהם, הידע הנצבר ויכולות טכניות לא מבוטלות על מנת לפתח ולייצר טרקטור עיבודים כבד וכפול הנעה משלהם. דוגמא מפורסמת היא מפלצת לבנה שכונתה Big Bud 747 שיוצרה על ידי סוכן לשעבר של ואגנר בשם רון הארמון בהייבר, מונטנה, ב-1977. למעט בתצורה הבסיסית לא היה קשר בין דגמי ואגנר השונים לבין הדבר הזה, שהוזמן ויוצר במיוחד עבור האחים רוסי – חוואי כותנה גדולים מקליפורניה, ששילמו עבור ה'ביג באד' 300,000$ סנסציוניים בשעתו. המספרים המרשימים הקנו ל'ביג באד 747' את התואר "הטרקטור החקלאי הגדול בעולם", תואר בו הוא מחזיק עד היום. ראשית – המנוע; דטרויט דיזל עצום בנפח 24.14 ליטר – דו פעימתי! – עם 16 צילינדרים בתצורת V. ההספק עמד על 900 כ"ס ב-1,190 סל"ד בלבד, המומנט המרבי הוא 316 קג"מ ב-1,400 סל"ד. טרקטור ענק זה שקל כ-46 טון מתודלק – המיכל מכיל 3,750 ליטר סולר. הממדים תומכים במספרים עד כה: 8.2 מ' אורך, 6.1 מ' רוחב, 4.3 מ' גובה. הצמיגים המיוחדים הם מתוצרת United Tire Company of Canada וקוטרם 2.4 מ'. ה'ביג באד' היה מסוגל לגרור קוליטבטור ברוחב 24 מ' במהירות של כ-13 קמ"ש, מה שאפשר עיבוד אייקר אחד (למעלה מ-4 דונם) בדקה…

רייט 707, 1980 רייט 707, 1980 גם דייב וג'ון קרטיס ממונטנה היו סוכני וואגנר, שבאחת – עם רכישת החברה על ידי ג'ון דיר – איבדו את המוצר שמכרו. בדומה לרון הארמון שהקים בעקבות גורל עסקי דומה את המותג 'ביג באד', הקימו האחים קרטיס את יצרנית הטרקטורים רייט (Rite) הודות לידע הנצבר אצלם עם כלים כבדים, קהל הלקוחות הוותיק ודרישות ספציפיות מצד לקוחות לטרקטורי עיבודים גדולים, בהזמנה מיוחדת. ב-1973 יוצר הדגם הראשון עם מנוע 425 כ"ס מפלצתי לזמנו על פי הזמנה. האחים רייט יצרו טרקטורים על בסיס אותו אב-טיפוס ראשון במגון גדלים ורמות הספק (עד 750 כ"ס!) עד לתחילת שנות ה-2000.