רגע של היסטוריה: מהפיכת הטרקטור!

הנרי פורד אחראי לא במעט להפיכת המכונית לנגישה לכל. פחות ידועה כיום תרומתו למהפיכת הטרקטור החקלאי. הנה סיפור הטרקטור של פורד

הנרי פורד האמריקאי נכנס אל ספרי ההיסטוריה בעיקר הודות למכוניות שייצר, בפרט הפורד 'מודל T' שהוצגה ב-1908; היתה זו המכונית הראשונה שיוצרה בייצור המוני ונמכרה במיליוני יחידות – בעיקר בשל מחירה הנמוך שהנגיש עבור רבים כלי תחבורה. פחות יודעים שהנרי פורד אחראי לעוד מכונה מהפכנית: הטרקטור החקלאי. אסייג: פורד לא המציא את הטרקטור וגם לא את רוב המערכות והמכלולים איתם צויד. אבל, הוא בהחלט הפך את הטרקטור לזמין, נפוץ ונגיש לציבור ענק של חקלאים בארה"ב תחילה, אח"כ בשאר העולם, תורם בכך רבות למהפכה המתועשת שעברה על החקלאות, וליכולות החקלאים לייצר מזון בקנה מידה רחב, ביעילות מרבית ובעלות נמוכה מאשר עד אז. איך הוא עשה זאת? כמו עם הפורד 'מודל T' – באמצעות יכולתו לראות את הנולד – ופס הייצור ההמוני…

וויליאם פורד היגר מאירלנד לאמריקה באמצע המאה ה-19 והקים חווה חקלאית קטנה על פיסת אדמה לא רחוק מדירבורן שבמדינת מישיגן. כחקלאי חוו הוא ומשפחתו חיים צנועים משולבים בעבודת כפיים קשה, לא פעם בתנאי מזג אוויר לא נוחים בעליל. הנרי פורד (יליד 1863), הבכור מבין חמישה ילדים, עבד קשה מגיל צעיר, כאשר העבודה התאפיינה הן בעומס פיסי לא פשוט והן בלחצים של זמן – להספיק כל משימה בעונתה. כישלון או אי עמידה במשימות החריש, הזריעה, הקציר ועוד הביאו לא פעם לאסון על משפחות חקלאים באותם הימים, והתובנה שהכוח הפיסי והעמידה בלוחות זמנים אכזריים אותם קבע הטבע הם קריטיים להישרדות הפכה למשהו שהשפיע על פורד מגיל צעיר. פורד – כרבים מאותה העת – הבין היטב את ההקשר בין היציאה לעבודות החווה מוקדם בבוקר, לבין אוכל שאכל לפני השינה, בארוחת הערב.

בשנת 1876 נפטרה אימו של פורד, אירוע שהשפיע עמוקות על חייו ושגרם בסופו של דבר לעזיבתו את החווה. וויליאם – 'ביל' – פורד ראה בהנרי את יורשו וציפה ממנו להמשיך את דרכו, אבל פורד כבר היה במקום אחר; כמי שכבר נדבק בחיידק המכאניקה והמכונות, בעיקר דרך שעונים אותם אהב לפרק ולתקן, הוא עזב את החווה שנה לאחר מות אימו לטובת מציאת עתיד טוב, מעניין ומספק יותר בעיר הגדולה. פורד מצא עבודה כשוליה בחברה שייצרה בין היתר מכונות ניידות ששימשו להפעלת ציוד חקלאי נייח על בסיס מנועי קיטור. כמה שנים מאוחר יותר חזר פורד לחוות משפחתו עם מכונת קיטור מתוצרת Westinghouse – מכונה שנגררה על ידי סוסים לכל מקום בה נדרשה, והפעילה ציוד חקלאי מגוון, כמו מכונות דייש, מכבשים וכיו"ב. הפעלת המכונה המתקדמת הפכה את פורד למומחה בתחום ותוך זמן מה אף קיבל משרה אצל ווסטינגהאוס כאיש תחזוקה ושירות שהסתובב בין החוות ברחבי צפון אמריקה – לומד "על הדרך" עוד ועוד על צורכי וצרות החקלאים. במקביל הוא למד עריכת חשבון, וההמשך היסטוריה; פורד הקים את חברת המכוניות שלו ב-1903 וכאמור – ב-1908 פרץ לתודעה עם ה'מודל T' שהפכה אותו חיש מהר לאדם אמיד, ומאוחר יותר לעשיר כקורח.

מעטים זוכרים כי ממש במקביל להשקת ה'מודל T' הרדיקאלית והמצליחה, החל פורד לעבוד על מכונה חקלאית ניידת, כזו שתוכל לא רק להפעיל ציוד חקלאי כמו אותה ווסטינגהאוס מונעת בקיטור, אלא גם לנוע בכוחות עצמה ולגרור משקלים כבדים, דוגמת מחרשות; חלופה ממונעת לסוס. מכונות דומות כבר היו בשוק, בעיקר באירופה, אך רובן היו מסורבלות, כבדות מאוד ובעיקר – יקרות להחריד. גם תפעולן דרש מיומנות רבה וידע טכני מעמיק. לא משהו שחקלאי ממוצע יכול היה לחלום עליו. פורד הצעיר היה עסוק רובו ככולו בעולם המכוניות – פיתוח, ייצור ושיפור, וכמובן: מכירות, אבל הוא זכר היטב את תלאותיו כחקלאי ואת הצורך הנואש למיכון עבודות החקלאות באופן יעיל, במטרה להקל על חיי עובדי האדמה, לייעל את העבודה ולשפר את התפוקה. "הבנתי שחקלאי ארה"ב רחוקים מניצול מלוא הפוטנציאל שלהם", צוטט מאוחר יותר, "בעיקר בשל התפוקה המוגבלת שבעבודת הכפיים".

חודש בלבד לאחד תחילת "מהפיכת המכונית" של פורד שלח פורד הצעיר ועדיין הדי-אנונימי תמונה שלו על גב מכונה ניסיונית מוזרה למראה למגזין חקלאות נחשב בשיקאגו. היה זה שעטנז שנבנה מחלקי מכונות חקלאיות שנגררו על ידי סוסים וחלקי מכונית ('מודל T'), והוא התיימר להפוך ל"מכונת העזר לחקלאי", כפי שפורד חזה. אבל הוא ממש לא ריגש איש ובטח לא היה הראשון; ברחבי כל צפון אמריקה החלו חקלאים לאלתר מכונות חקלאיות – מה שכונה עם הזמן 'טרקטור' (מלטינית: גורר) – מחלקי מכוניות וציוד חקלאי, כל אחד לפי יכולותיו, כישוריו ותקציבו. כך החלו לנוע – באופן כזה או אחר – מאות מכונות מרעישות בשטחי החוות בארה"ב ובקנדה, עושות מלאכות שעד אז היו כרוכות בעבודת פרך ובהרבה זיעה. פורד הבין, כפי שהבין עם המכונית, שרק תכנון חכם של מכונה פשוטה, אמינה ורב תכליתית – יחד עם ייצור המוני, שיוזיל את עלותה, תוביל להפצת הבשורה ולמהפכה החקלאית אותה ראה בעיני רוחו.

ב-1913 כבר מצא עצמו פורד מייצר יותר ממחצית מכלל המכוניות שנמכרו בארה"ב, מנהל חברה ענקית, עם הרבה עובדים וכמה בעלי מניות, בעלת מפעלים, מערכי שיווק ומכירה ומיליוני לקוחות מרוצים. למרות שאותו אב-טיפוס של טרקטור מ-1908 נזנח במקצת בשל הזינוק וההצלחה במכירות המכונית, חזר פורד, וביתר שאת, לחלומו לתכנן טרקטור חקלאי המוני וזול חמש שנים מאוחר יותר. "אף פעם לא התלהבתי מעבודות החקלאות בחווה", צוטט בהקשר זה פורד, "אבל מאוד התלהבתי מהרעיון שאצליח להקל על החקלאים בעבודותיהם ולהפוך את חייהם לנוחים יותר". הנרי פורד החל לקדם את פרויקט הטרקטור באופן מואץ עד שב-1916 העמיד אב טיפוס ראשון עובד שתוכנן כבר ככלי שייוצר באופן סדרתי המוני. אבל, מסתבר שבעלי המניות של חברתו לא התלהבו לוותר על הדיווידנדים הנאים אותם הרוויחו בעסקי המכוניות, בעיקר בשל ההשקעה שנדרשה להקמת חטיבת טרקטורים מאפס, והטילו ווטו על המיזם. ואז הוא נתקל בבעיה לא צפויה נוספת: שם הטרקטור. מסתבר שבחור בשם פול פורד (Paul Ford) ממינאפוליס כבר הקים חברה בשם Ford Tractor כשנתיים קודם לכן; למרות שלא ייצר אף טרקטור – על אף תוכניות כאלו – השם כבר היה תפוס. אבל לא זוטות כאלו ישברו את הנרי; יחד עם בנו אדסל הקים פורד חברה חדשה – Henry Ford & Son – גייס את התקציב מהונו האישי ויצא לדרך. חיש מהר עודכן שם הטרקטורים ל-Fordson, די מתבקש, והמהפיכה החלה.

ייצור הטרקטור החדש החל ב-1917 תחת השם 'פורדסון מודל F'; תג המחיר הבסיסי שהוצמד אליו עמד על 750$ – פחות או יותר דומה למחיר ה'מודל T', המכונית, ובכך הפך לנגיש בן לילה לעשרות אלפי חקלאים קטנים יותר, שנאלצו עד אז להסתפק בסוס – או בעבודות כפיים מתישות. את המנועים סיפקה חברת הרקולס מאוהאיו, שהתמחתה בעיקר בייצור מנועים למשאיות. היה זה מנוע 4-צילינדרים עמיד ואמין בנפח 4.1 ליטר שהציע 20 כ"ס מכובדים בהחלט לשעתו. התפעול היה פשוט יחסית, וכלל דוושות בלם/מצמד, ידית מצערת, כמובן גלגל הגה וידית הילוכים – עיקרון הפעלה שקיים עד ימינו. המנוע התחבר לסרן האחורי באמצעות תיבת הילוכים עם 3 מהירויות לפנים ואחת לאחור, מה שאפשר מהירות נסיעה מרבית של 10 קמ"ש, טבין ותקילין. דוושת המצמד/בלם בלמה את הטרקטור באמצעות התנגדות לסיבוב גלגלי השיניים – ללא בלמים מכאניים. זאת אומרת – הטרקטור נעצר כשלחצו על הדוושה בכדי להחליף הילוך… אבל, ההברקה הגאונית ביותר בבניית הטרקטור נבעה בשל הרצון לפשט את הליך הייצור, במטרה להפכו למהיר וזול בדומה ל'מודל T': המנוע, תיבת ההילוכים ויחידת הסרן האחורי חוברו אלו לאלו באמצעות ברגים ויצרו בכך יחידה מאסיבית אחידה שייתרה את הצורך בבניית שלדה: הם היו השלדה. בכך לא רק הפך הליך הייצור לפשוט עוד יותר, זול ומהיר יותר – הטרקטור גם היה קל יותר (כ-1.35 טון, משקל עצמי), ובדיעבד התברר שאפילו חזק וקשיח יותר ממבנה מקובל עד כה של שלדה נפרדת, עליה חוברו כל המכלולים. אגב, גם גישה זו נותרה הגישה השלטת עד ימינו בבניית טרקטורים. בשל חלוקת המשקל – שרובו רוכז מאחור – והעומסים שבגרירת ציוד חקלאי, עיקר ייעודו של הטרקטור, נוצרה בעיית התהפכות לאחור; פורד פתר גם סעיף זה מהר מאוד ובאופן מקורי, מוסיף 'כנפיים' עוטפות לגלגלים האחוריים, כאשר חלקן האחורי תוכנן כך שהיה נמוך ורחב במטרה לבלום את מהלך התהפכות הטרקטור לאחור, אם וכאשר. ברוב המקרים זה אפילו עזר. לטרקטור היה גלגל תנופה חיצוני, אליו ניתן היה לחבר רצועה על מנת להפעיל ציוד חקלאי נייח – בדיוק כפי שהופעל על ידי מכונות הקיטור הכבדות והמסורבלות בשעתו, כמו גם משאבות מים, או מסורים גדולים עבור תעשיית העץ. בשלב מסוים הוצעו אף מערכות כף קדמית, שהפכו את הטרקטור למעמיס, סוג של "שופל" קדום. מאחור היתה לו קורה רוחבית מאסיבית לחיבור נגרר או כבל, מה שאפשר גרירת מחרשה, מקצרה, מגוב וכיו"ב ציוד שנגרר עד אז על ידי סוסים. הגלגלים היו עשויים ברזל, בעיקר בגלל שטרם הומצאו צמיגים שידעו לעמוד בעומסים כפי שנדרש בטרקטור, יחד עם יכולות ניקוי עצמי (הפרופיל האלכסוני) שמנע שקיעה באדמה לחה או תחוחה ואפשר את כושר האחיזה – ובעקבותיו – כושר הגרירה הגבוה. פנסים לא הוצעו, גם כתוספת. מי שהתעקש לעבוד לאחר רדת החשיכה נאלץ לאלתר תאורה בעצמו.

מהר מאוד הסתבר עוד כי רכישת טרקטור ותחזוקתו היו זולים מאלו של סוס, וחקלאי אמריקה לא ידעו את נפשם. ראשוני הנחשפים למכונה החדשה כינו אותה בהתפעלות "המודל T של האדמה" או "מחרשה נוסעת" ומאות סוכנים ברחבי צפון אמריקה החלו למכור טרקטורים בקצב בו הם קיבלו אותם מהמפעל. הטרקטור של פורד עלה על הציפיות; עשרות אלפי חקלאים שודרגו בן לילה והחלו לעבד עוד שטחים, להגביר את התפוקה, להוזיל עלויות ולחשוב פתאום בגדול; חברות של קבלני עבודות חקלאיות החלו לצוץ במקביל ופורד – יחד עם אינספור יצרנים ייעודים נוספים – החלו לתכנן, לייצר ולשווק מיכון חקלאי שתוכנן לראשונה מן הבסיס להיות מופעל על ידי טרקטור. השינוי בחוות היה רדיקלי לא רק מן ההיבט של ההקלה בעבודה הפיסית, אלא גם בנוחות שבוויתור על סוס או עדר סוסים שביצע את העבודות היותר קשות עד אז; במקום להחזיק סוס או כמה באורווה שנבנתה עבורם, לדאוג שיהיה אסם לחציר ולתבן, לטפל בסוסים יום ולילה, לדאוג לבריאותם ומעת לעת להחליף סוס זקן בצעיר או חולה בבריא, כל שנדרש היה גגון להחנות תחתיו את הטרקטור ומקום לכמה ג'ריקנים של דלק ושמן.

פורד ייצר את ה'פורדסון F' במשך 11 שנים (בין השנים 1917-1928) במפעל ייעודי עבורו שהוקם בדירבורן, מישיגן, ובאירלנד עבור השוק הבריטי והאירופאי, בכ-755,000 עותקים, הרוב המוחלט יוצר בארה"ב. פורד שלט בשוק הטרקטורים האמריקאי, כמעט ברצף עד אמצע שנות החמישים – מזה זמן כבר תחת השם Ford. פורד היתה יצרנית הרכב הגדולה היחידה שייצרה גם טרקטורים וציוד חקלאי, והיא מכרה את עסקי הטרקטורים שלה רק ב-1993 לפיאט האיטלקייה. כיום מהווים ממשיכי דרכם של טרקטורי פורד הטרקטורים של New Holland, הצבועים ב"כחול-פורד" לזכר המקור וההשראה, והם חלק מקבוצת CNH השייכת לפיאט.

הטרקטור של פורד אחראי ללא ספק למהפכה חקלאית משמעותית, לא בגלל שהמציא את רעיון הטרקטור או המיכון החקלאי; גדולתו היתה בדיוק כמו גדולתה של האחות מעולם הרכב – הפורד T: הנגישות. לפתע הפכה מכונה רבת-עוצמה (יחסית, כמובן) ורבת יכולות ללב המשק ולכלי העבודה העיקרי של החקלאי. מכונה לא מבקשת אוכל, לא קר לה ולא חם לה, והיא יודעת לעבוד יותר זמן מהמפעיל אותה. הטרקטור של פורד – ובעקבותיו מבית יצרנים נוספים – הפך לכלי נפוץ וזול יחסית, וגרר עמו לידה מחדש של כל המיכון והציוד החקלאי שעבר אדפטציה מתפעול על ידי בני אנוש או סוסים למופעל באמצעות מכונה. פורד אחראי ככל הנראה יותר מכל אדם אחר בהיסטוריה להליך מיכון החקלאות, ולמעבר מעבודת כפיים ובעלי חיים לעבודת מכונות.