המורשת של דודג'

זקני העמק, וותיקי צה"ל אך גם צעירים יותר עם זיכרון חד (או ילדות במושב, סבא עם רכב גרר וכו') לבטח יזהו דודג' פאוור-וואגון גם בחושך, ממרחק; הטנדר הסופר-קשוח, המאסיבי, הבלתי שביר ובעל היכולות האגדתיות שירת גם אצלנו בארץ במשך שנים רבות, ובמשימות הקשות ביותר. החל מתפקיד משאית קלה ('טנדר' יהווה הגדרה עדינה מדי), עבור כנושא משקלים כבדים בשירות צה"ל, כבסיס לרכב גרר, רכב חילוץ וכל תפקיד אחר שתעלו בדעתכם הדורש סחיבת הרבה משקל גם בשטח קשה.
דודג' השיקו את הפאוור-ואגון לראשונה ב-1945, כרכב שיועד עבור הצבא במקור – בדומה לפורד ול-GM שאף הן החלו לצייד את צבא ארה"ב עטור הניצחון במשאיות שטח קלות. הפאוור וואגון התבסס על משאית קלה ששימשה את צבא ארה"ב בזמן המלחמה, ודודג' היו הראשונים – ויש לכך כנראה השפעה על העתיד לבוא – שהציעו את הפאוור-וואגון גם בגרסה אזרחית, וזו החלה להימכר כבר ב-1946. דגמי הפאוור וואגון יוצרו ברצף עד 1980, ב-4 דורות ועם מגוון מנועי 6-צילינדרים, ומסוף שנות ה-60' גם עם אפשרות לבחור במנועי V8. המבנה הפשוט – אם לא פרימיטיבי – יחד עם המכלולים הגסים והעמידים הקנו לטנדר הגדול של דודג' חיש מהר שם של מכונה בלתי ניתנת לעצירה. ב-1974 הושקו גרסאות 'קבינה וחצי' (Club Cab) ו'דאבל קבינה' (Crew Cab) עם 2 ו-4 דלתות בהתאמה, שתיהן עם עוד שורת מושבים, מה שהעניק לנתוני המכירות דחיפה משמעותית, בעיקר הודות לפריחת תרבות הפנאי, ובכללה גרירת קרוואנים, כלי שיט וכיו"ב. לאחר אי אלו עדכונים ומתיחות פנים לאורך השנים, הוחלט להפסיק את ייצורו של הדודג' פאוור וואגון ב-1980, מאחר והטכנולוגיה כבר הפכה לפרימיטיבית במידה שהתקשתה לעמוד בסטנדרט הבטיחות והטכנולוגיה של התקופה. למעשה היה מחליפו של הפאוור וואגון ב-1981 הדודג' ראם החדש דאז, עוד בטרם נקראו כל כלי הרכב המסחריים של דודג' בשם 'ראם' (RAM).
בצפון אמריקה, מסתבר, נותר הפאוור וואגון בגדר מיתולוגיה; אגדת רכב אמריקאית בה שזורה גם לא מעט פטריוטיות וגעגועים אל אמריקה הישנה, זו שקידשה את עובדי האדמה, ה'קאובוי' ואנשי החוות. הפאוור וואגון הפך כמעט בן לילה – מרגע שייצורו הופסק – לפריט אספנות ואינספור מועדוני חובבים ואספנים צצו ברחבי ארה"ב וקנדה. לכן, זה לא צריך להפתיע שדווקא מוואיומינג, ה-"Cowboy State", ארץ המערב הפרוע, מגיעה הגרסה האולטימטיבית של הפאוור וואגון; ואריאציות שפורקו לגורמים, שופצו בעבודת יד מוקפדת, שופרו ועודנו ומוצעות במחיר שממש אינו שווה לכל נפש למי שאוהב את הז'אנר – אך בעיקר למי שיכול לשלם עבור חלומותיו.
וינסלו בנט היה מנהל בכיר בכמה חברות בשיקאגו, אמיד ומצליח, שמאס בשלב מסוים מחיי העיר הסואנים והרועשים ופרש לבית פרטי עם חצר גדולה בג'קסון הול שבוואיומינג. בנט היה חובב מכוניות קלאסיות מאז ילדותו והוא חשב לעסוק כתחביב וכעסק קטן בקניית טנדרים ישנים, שיפוצם ביד אוהבת ומכירתם לחובבים ואספנים. מפגש אקראי עם אריק ג'ונסון, בעל מוסכי רכב בג'קסון הול שפרש לחווה נידחת, לא רחוק מג'קסון הול, הוביל להקמת Legacy Power Trucks – סדנה שתייצר שוב דגמי פאוור וואגון, אך עם נגיעות מודרניות, באיכות חסרת פשרות ושיתאימו לתואר שהסדנה מעניקה להם: "the world’s toughest and most beautiful truck".
את גרסתם לפאוור וואגון המודרני הם מכנים Legacy Power Wagon וכבסיס משמש כאמור הטנדר הקשוח והמגודל – כ-5.5 מ' אורכו, כ-2.0 מ' גובהו ועם יכולת נשיאה מורשית של כטונה בארגז מדובר בהתחלה טובה. לאחר כ-1,000 שעות עבודה של השניים – בממוצע – על כל יצירה, מתקבל טנדר חדש לגמרי, הנשען על בסיס קלאסי שנרכש כמשומש. למעשה קובע הלקוח מראש את המפרט, והוא יכול להגיע עד לרמת צבע חוטי התפירה של ריפודי העור, כאשר הרכב מפורק לגורמים, עד לרמת הבורג, ומורכב מחדש לאחר ניקוי, ליטוש, צביעה ואם צריך – החלפת חלקים, ברגים ומכלולים נוספים. בנוסך לעבודה על המרכב מטופל לעומק הצד המכאני, כאשר כל Legacy Power Wagon יוצא את הסדנה כ"סטנדרט" עם מערכת היגוי מודרנית (הגה 'כוח'), בלמי דיסק מתקדמים, סרנים ובולמי זעזועים חדשים וגלגלים עם צמיגים ענקיים (על חישוקי 17"-20"), במידות שונות. וכמובן – יש את עניין המנוע; כאן יכול הלקוח לבחור בין קאמינס טורבו-דיזל מודרני בנפח 3.9 ליטר ועד לקרייזלר HEMI בנפח 7.0 ליטר (V8) עם 425 כ"ס. רשימת התוספות ארוכה עוד יותר וכוללת בין השאר מגוון כננות, מערכת ביקוע הידראולית לעץ, ערכות של גרזנים וציוד כריתה, מחברים למסורי שרשרת, מגוון סוגי עור לריפוד ולדיפון הפנימיים, מערכות מיזוג ושמע שונות והכל לבחירה מתוך שלוש תצורות מרכב: 2 דלתות חד-קבינה, 2 דלתות קבינה וחצי ו-4 דלתות, 'דאבל קבינה' עם שתי שורות מושבים.
וכמה יעלה להניח את עכוזנו על אגדה קשוחה ומחודשת? תכינו כ-120,000$ לגרסת החד-קבינה הבסיסית. הוספת כמה אופציות בודדות מהרשימה תהפוך את הטנדר העתיק-חדש ליקר מפורשה קאיין חדש. במחיר הזה יקבל חובב הקלאסיות, החוואי או הקבלן (האמיד מספיק…) את הדבר האמיתי, על כל קשיחותו ועמידותו האגדתית, אבל עטוף ומטופל במידה כזו שניתן לנהוג בו בנוחות ובבטחה בסטנדרטים של ימינו.
ומסתבר שיש מספיק אנשים בארה"ב ובקנדה שמוכנים לשים סכומים כאלו על קלאסיקה מודרנית, ולראייה – אנשי Legacy Power Trucks החלו לטפל באופן דומה בטנדרים ורכבי שטח אמריקאית קלאסיים נוספים, וההזמנות לא מפסיקות להגיע. ולחשוב שאת כל זה עושים צמד החברים מוואיומינג בפנסיה…

גם בגרסתו המשופרת והמודרנית הפאוור וואגון יודע לעבוד, ולא רע: