רגע של היסט(ו)ריה: טרקטור …סילוני?!?

בדברי ימי היסטוריית הטרקטורים מסתתר פרק מוזר, מרתק – אם לא ביזארי – שמעטים מכירים. מסתבר כי בסוף שנות ה-50' נעשו ניסיונות לפתח ולייצר טרקטור חקלאי מונע במנוע …טורבינה ואף סילון. לא מדובר באיזה מהנדס משועמם או אוסף חברים חוואים ששתו יותר מדי לפני שבחנו את הנושא. מדובר בשתי יצרניות ענקיות – פורד ו-IH (קיצור של International Harvester, לימים חלק מ'קייס') – שבחנו את הרעיון לעומק ובשיא הרצינות. לא קשה לנחש שלבסוף הכיוון הזה נותר עקר, אך זה קרה באמת, והנה לפניכם תקציר האירועים. אינטרנאשיונאל הארבסטר HT 340; נראה אולי תמים אבל אמור היה לשנות את הטרקטור כפי שאנו מכירים אותו. זה לא קרה לבסוף, כידוע...
התקופה בה מתרחש סיפורנו – שנות ה-50' – היתה תקופת של גדילה, פיתוח מואץ ובחינת גבולות הידע והאפשר בעולם החקלאות – בעיקר בארה"ב. החקלאות הפכה לגדולה ולנרחבת יותר ויותר. ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום זה אפשרו עיבוד שטחים בקנה מידה שהלך וגדל. אדמה – לפחות במקומות כמו ארה"ב, קנדה או אוסטרליה – לא חסרה.
באמצע שנות ה-50' היתה פורד האמריקאית מיצרניות הטרקטורים הגדולות והידועות בעולם. פורד – כהערת אגב – ייצר טרקטורים ברציפות מאז 1910 כאשר בתחילת הדרך מינה הנרי פורד את בנו אדסל (Edsel Ford) למנהל החברה שייצרה טרקטורים, ולפיכך כונתה עד 1964 Fordson; באותה השנה "יישרו קו" בפורד והחליטו לכנות את כל הטרקטורים שיוצרו על ידם במפעלים בארה"ב ובבריטניה בשם 'פורד', בדיוק כמו למכוניותיהם. נחזור לסיפורנו.
לידת טרקטור הטורבינה של פורד התאפשרה הודות להצלבת מספר אינטרסים בתוך פורד; ראשית, מהנדסי החברה עסקו אז במרץ בניסיונות למצוא טכנולוגיות הינע חדשניות וחלופיות למנועי הבעירה הפנימית המוכרים – לאו דווקא עם טרקטורים. אנשי השיווק בחברת יצרנית הטרקטורים פורד רצו להדגיש את היתרון הטכנולוגי שבמוצריהם, ואת היות פורד יצרנית מובילה בעולם הטרקטורים שהיה אז כאמור בתנופה – ובשוק תחרותי ביותר. מבחינתם "טרקטור טורבינה" יעשה את העבודה ויותיר את הרושם הרצוי בתערוכות החקלאיות הרבות שנערכו ברחבי ארה"ב. ולבסוף, היו גם מקבלי ההחלטות ביצרנית הטרקטורים פורד, שקיוו שאכן הטכנולוגיה החדשה תאפשר פריצת דרך, העלאת רף הביצועים, הורדת העלויות וצריכת הדלק ובקיצור – השקת "הטרקטור המושלם" עבור החקלאי האמריקאי באותן השנים.

כבסיס מכאני לפורד טייפון שימש ה-601 'וורקמאסטר'

על מנת לייעל את העבודה ולחסוך בעלויות התקבלה ההחלטה לפתח טרקטור מונע בטורבינה על בסיס סדרה 601 שפיתוחה כבר הסתיים ב-1957, כאשר המכלולים, השלדה וחלקים נוספים יהוו בסיס לסדרה 900 העתידית של פורד, שממילא תוכננה לצאת לשוק זמן קצר מאוחר יותר. במרץ 1957 הושק ה'פורד טייפון' (Ford Typhoon) עם מנוע טורבינה בעל 3 מניפות שהוזנו בגז וקוררו במים.

פורד מסדרה 900

הטורבינות הניעו בסופו של תהליך מניפות זעירות נוספות שייצרו לחץ הידראולי שתורגם לתנועה סיבובית להניע הן את הגלגלים באמצעות הגיר, והן את ה-PTO מאחור. התכנון אפשר שימוש בכמה סוגי דלק ובהשוואה לסדרה 900 הסטנדרטית, הוארכה השלדה בטייפון לכדי בסיס גלגלים בן 246 ס"מ. הטייפון דמה מאוד חיצונית לסדרה 900 התלת-גלגלית (למעשה עם שני גלגלים קדמיים צמודים) אך האורך הנוסף, המנוע הארוך הצבוע אדום, כונס האוויר על חופת המנוע מלפנים וצמד פנסי החזית המשולבים כחלק אינטגראלי בסבכה הקדמית הקנו לו מראה עתידני שלבטח הפיל לא מעט לסתות בארה"ב בשעתו.

פורד טייפון מ-1957

מנוע הפורד טייפון ייצר במקור "הרבה יותר מ-100 כ"ס", שזה היה נתון דמיוני בשעתו, אך הוגבל עת הותקן בטרקטור לכדי 50 כ"ס, גם מספר שלא נחשב קוטל קנים באותה העת. בנוסף צויד אב הטיפוס בגיר חדשני, שכלל 10 הילוכים ונחשב לאחד מאבותיו המכאניים של גיר ה-powershift המודרני, שהמפעיל יכול היה להעביר בו הילוכים תוך כדי נסיעה (ללא 'גז ביניים') באמצעות ידית אחת קצרה. פיתוח של התיבה דנן מצא עצמו שנתיים מאוחר יותר משרת את הדגמים 601 ו-801 של פורד. למרות שהוצג בכמה וכמה תערוכות חקלאיות, לא הטביע הטייפון המהפכני חותם, ומסיבה שאינה ברורה עד היום, למעשה הועלם מבין ספרי ההיסטוריה, כאשר אפילו בפורד הרשמית לא נותר כמעט אזכור לגיחה הקצרה אותה ערך.

תמונת צבע נדירה של הפורד טייפון, כנראה במהלך אחת מתערוכות הרכב בהן הוצג

ככל הנראה יוצרו בסה"כ 3 אבות טיפוס, כאשר ידוע רק על אחד ששרד והנמצא כיום בידי אספן פרטי (שהוריד אותו ברגע האחרון ממשאית שפינתה גרוטאות ברזל למחזור ממחסן סוכנות פורד וותיקה…). הפורד טייפון נשכח מאז, מן הסתם הרעיון להניע טרקטור באמצעות מנוע טורבינה לא "תפס", בעיקר בשל האכזבה סביב צריכת הדלק – שהיתה גבוהה באופן שהפך את השימוש במנוע כזה ללא מעשי, בניגוד לציפיות המהנדסים והמפתחים. מאז 'אפיזודת הטייפון' התמקדו בפורד בייצור טרקטורים קונבנציונאליים, פשוטים ועם טכנולוגיה מוכרת. ב-1991 מכרו את מחלקת הטרקטורים לניו הולנד האיטלקייה ויצאו לגמרי מהעולם החקלאי.

אבל, מסתבר שהטייפון המהפכני של פורד לא הספיק להיכשל דיו, מאחר וסיפורו כמעט ולא פורסם או נודע בארה"ב. לראייה: IH (קיצור של International Harvester, "אינטרנאש" בעברית…), יצרנית הטרקטורים הנודעת מאילינוי החליטה לבחון בעצמה את הרעיון להניע טרקטור חקלאי במנוע מהפכני, אך מכיוון שונה במקצת.

אינטרנאשיונאל הארבסטר 340 מ-1960

ב-1961 הפתיעה IH את המבקרים בתערוכת הטרקטורים באוניברסיטת נברסקה עם ה-IH HT 340 העתידני – קונספט של טרקטור מונע במנוע סילון. כבסיס לפיתוח שימש IH 340 סטנדרטי ומוכר – טרקטור רב תכליתי בינוני בגודלו, שכבר במראהו נראה היה כחייזר מסרט בדיוני – לבטח בהשוואה לטרקטורים מן השורה באותה העת. ואכן הטרקטור המוזר הציג טכנולוגיה עתידנית: המנוע פותח על ידי יצרנית מנועי מטוסים שהיתה בבעלות IH באותן השנים – Solar Aircraft Company, והזכיר במראהו מגדש טורבו גדול בן ימינו. הוא שקל 27 ק"ג בלבד (!!), עבד בסל"ד קבוע של 57,000 (!) וייצר בלי בעיות 80 כ"ס אימתניים לתקופה. אל המנוע שודכה תיבת הפחתה, שהורידה את הסל"ד המטורף למהירויות שמישות יותר, שבתורה שקלה 13.6 ק"ג בלבד; במילים אחרות: לטרקטור הזה היתה "יחידת מנוע וגיר" ששקלה יחד קצת יותר מ-40 ק"ג…

טרקטור אינטרנאשיונאל הארבסטר HT 340 מוצג באוניברסיטת נברסקה ב-1961

ה"מטוס החקלאי" הייחודי הזה העביר את כוח הטורבינה באופן דומה לשיטה שיושמה בפורד טייפון, קרי: באמצעות לחץ שמן שהפעיל מערכת הידרוסטאטית שבסופו של דבר "תרגמה" את הכוח לתנועה סיבובית שהניעה את הגלגלים. המערכת ההידרוסטאטית שפותחה עבור ה-IH HT 340, אגב, מצאה דרכה ב-1967 (לאחר הסבה מתאימה) לשימוש ב-IH/Farmall 656 Hydro הסדרתי, ומשם לדגמים נוספים בשנים שלאחר מכן. מיותר לציין שגם הניסוי של IH להציע "טרקטור סילון" לא צלח ולא הגיע לכדי ייצור.אינטרנאשיונאל הארבסטר HT 340

כוח המנוע העצום, יחד עם הרעש הקיצוני וצריכת הדלק שגם במקרה זה הפכה את השימוש היומיומי בכלי שכזה ללא ריאלי, הורידו גם את IH מהרעיון להציע "טיל בליסטי לחקלאים"… כיום ידוע רק על אבטיפוס יחיד של ה-IH HT 340 שיוצר, הנמצא כיום בתצוגה במכון הסמית'סוני בוושינגטון.במשך השנים בוצעו אי-אלו ניסויים נוספים לשתול מנועי סילון במרכבי טרקטורים – כולם על ידי חובבים ואנשים פרטיים, ומן הסתם אף אחד מאותם הפרויקטים לא שירת במשימות חריש או קלטור… הרעיון הסילוני, שהלהיב תקופה מסוימת את תעשיית הרכב, נותר בגדר המדע הבדיוני ושימש בהצלחה בכלי טיס בלבד.