מסוק קרב – הגרסה החקלאית

חוקרים באוניברסיטת דייויס בקליפורניה, בשיתוף מחלקת כלי הטיס הבלתי מאוישים בימאהה, בוחנים בימים אלו ריסוס כרם ניסיונית באמצעות מסוק הנשלט מרחוק מדגם ימאהה RMax. מטרת הניסויים הנה בחינת התאמת שיטות הריסוס החקלאי היפני לחקלאות בארה"ב.
התיעוד הראשון להדברה מן האוויר מתייחס לניסוי שנערך בחסות צבא ארה"ב באוגוסט 1921. הצלחת אותו הניסוי בהדברת סוג של זחלי מזיק הובילה לשימוש שהלך והפך מקובל, אינטנסיבי ויעיל כשיטת הדברה עד היום. אבל, ההדברה באמצעות מטוסים או מסוקים אינה תרופה לכל בעיה ולכל תנאי. השיטה מתאימה במיוחד לאזורים שטוחים ונרחבים כמו שיש בצפון אמריקה, עם מיעוט ישובים, עמודי מתח גבוה או עצים ביחס לגודלם. באזורים גבעתיים או הרריים יותר, או המיושבים ביתר צפיפות, שיטת הדברה זו אינה מתאימה גם אם התנאים אידיאליים מבחינת רוחות או לחות; פיזור כימיקלים רעילים עלול לפגוע בבני אדם והטיסה הנמוכה בתנאים טופוגרפיים שכאלו הנה מסוכנת או אף בלתי אפשרית.
אחד המקומות שהכי לא מתאימים לריסוס מן האוויר הוא ללא ספק יפן. טופוגרפיה הררית בשילוב צפיפות אוכלוסין גבוהה ביותר, שפע יערות, מבנים גבוהים וחקלאות שרובה מחולקת לשטחים קטנים הופכים את יפן למקום ממש לא ידידותי להדברה מן האוויר. אבל, יפן היא גם מדינה בה האוכלוסייה הולכת ומזדקנת מה שמוביל לפחות ופחות עובדים צעירים בחקלאות, בשדות ובמטעים. זו הסיבה שביפן יש זיקה חזקה מאוד למיכון ואוטומציה עד כמה שניתן, כעזרה וכתחליף לידיים עובדות שהולכות ונעלמות.
הרעיון להשתמש בכלי טייס בלתי מאוישים להדברה מן האוויר נשמע עדיין מהפכני וחדשני לאוזניים מערביות, אך ביפן אלו Old News. מסוקים ללא טייס מרססים ביפן מן האוויר מזה למעלה מ-20 שנה, כאשר משרד החקלאות ביפן החל לדחוף ולקדם את הרעיון כבר במהלך שנות ה-80'. ב-1991 כבר הוחל בשימוש תדיר של מסוקים זעירים ללא טייס למטרות ריסוס שדות אורז וכיום מל"טים גדולים יותר כבר אחראיים לריסוס 40% מסך גידולי האורז במדינה. יותר ויותר גידולים עוברים לריסוסים באמצעות מסוקים בלתי מאוישים, בהם שורשי לוטוס, פולי סויה, חיטה, גזר, ערמונים ועוד.
אחד השחקנים המרכזיים בהדברה האווירית ביפן – ועתה גם בניסוי שנערך באוניברסיטת דייויס בקליפורניה, הוא הימאהה RMax. נשלט באמצעות מפעיל על הקרקע מסוגל המסוק הקטן ביחס למסוקים רגילים, אך הענק בהשוואה למסוקי-שלט המשמשים כתחביב להרים מטען של עד 28 ק"ג ומערכת ריסוס המאפשרת לו לרסס במהירות של עד 24 קמ"ש. עם מוטת רוטור של 311 ס"מ, אורך כולל של 363 ס"מ, גובה של 122 ס"מ מן הקרקע ומשקל עצמי בן 95 ק"ג מדובר בכלי מאסיבי הדורש כוח בהתאם. כיחידת כוח משמש מנוע דו-בוכנתי דו-פעימתי מקורר מים בנפח 246 סמ"ק עם מתנע חשמלי המייצר 21 כ"ס. מיכל דלק בנפח 11 ליטרים מאפשר זמן טיסה ממוצע של כשעה וחצי במהירויות עבודה של 15-20 קמ"ש. הגובה המרבי – על פי החוק ביפן – הוא 150 מ' וטווח העבודה מן המפעיל עומד על כ-2 ק"מ. המסוק מצויד במערכת חירום האמורה להחזירו לבסיסו באופן אוטומטי, כאשר משהו משתבש או כאשר הקשר עם המפעיל נותק. ימאהה החלה בפיתוח מסוק לצרכים חקלאיים כבר ב-1983, לאחר הזמנה ממשרד החקלאות היפני, כאשר הדגם המסחרי הראשון הושק והחל להימכר ב-1992. דגם ה-RMax הושק ב-1997 ועם כ-2,500 כלים שנמכרו עד כה ביפן, הוא שולט בלמעלה מ-75% מהשוק.
בקליפורניה, מסתבר, יש תנאי חקלאות הדומים לא פעם לאלו של יפן; אזורים נרחבים משלבים שטחים חקלאיים קטנים יחסית עם ישובים המפוזרים בצפיפות וטופוגרפיה שאינה שטוחה. זו הסיבה שבאוניברסיטת דייויס החלו כבר בנובמבר 2011 לבדוק התאמת שיטות הדברה מן האוויר באמצעות כלי טייס בלתי מאוישים, ב"שיטה היפנית" – על פיה נעלמות הסכנות הנלוות לטיסה נמוכה, יחד עם שימוש מדויק ויעיל יותר של הדברה, חיסכון בעלויות כתוצאה מפחות זמן, כלים וכוח אדם לביצוע אותה העבודה.
מסוק ה-RMax של ימאהה הוא כאמור סיפור הצלחה ביפן שלגביו הצטברו כבר שני עשורים של נתונים, סטטיסטיקות ומידע. הניסוי באוניברסיטת דייויס כולל בשלב זה ריסוס כרם ניסיונית באמצעות המסוק. החוקרים פיזרו ברחבי הכרם, על השיחים עצמם ומסביב דפי נייר סופג מיוחד באמצעותו ניתן לקבל נתונים מדויקים על כמות חומר הריסוס שהגיע לצמח הפיזור, דיוק הפגיעה ועוד. כל הנתונים נאספים בתוכנת מחשב לצורך חישובים וסטטיסטיקות ותוצאות ביניים מלמדות כבר עתה שריסוס באמצעות מסוק ה- RMaxשל ימאהה הוא יעיל במיוחד, מדויק ובטוח – הן בהשוואה לריסוס בכל כלי טייס מאויש אחר, ועוד יותר חשוב: גם בהשוואה לריסוס באמצעות טרקטור או מרסס ממונע. מסתבר כי היכולת לטוס נמוך וקרוב לגידולים ללא סיכון (הרי מדובר בכלי קטן יחסית, וללא טייס) יחד עם אפקט דחיסת וערבול האוויר אותו מייצר להב המסוק הופכים את פיזור התרסיס למושלם וממוקד יחסית. עוד נבחנת היכולת של המסוק הקטן לצלם ומקרוב. בניסוי מבוצעים צילומי הגפנים באמצעות מצלמות עם הפרדה גבוהה וממרחק קטן יחסית, וכך לומד החקלאי לא מעט על מצב הפרי, גודלו, צבעו, רמת הבשלות, וכמובן – סימנים ראשונים למגוון מחלות שעלולות לתקוף את הכרם – הכל מבלי הצורך להגיע פיסית אל תוך הכרם.
תוצאות הניסוי, עד כה (הוא בעיצומו, ומדובר בתוצאות ביניים שכבר פורסמו) מובילות את אנשי האוניברסיטה לחשוב כי בשימוש בשיטה היפנית להדברה – קרי באמצעות המסוק הבלתי מאויש – יש לא מעט יתרונות, ונראה כי על חקלאי אמריקה, לפחות אלו החיים בתנאים טופוגרפיים הרריים או המגדלים שטחים קטנים יחסית ובקרבת ישוב אדם בהחלט לשקול לאמץ אותה.
אבל, למרות תוצאות הניסוי החיוביות יש עדיין כמה בעיות בדרך, עד שחקלאי קליפורניה – ומקומות נוספים בארה"ב או מחוץ ליפן – יאמצו את ה-RMax כאמצעי ההדברה והריסוס המועדף עליהם; ראשית, יש את המחיר שאינו ממש שווה לכל נפש: ימאהה RMax בסיסי בגרסה המיועדת להדברה עולה כ-86,000$. אז נכון שמדובר במחיר שהופך הגיוני – ואף אטרקטיבי יחסית לאמצעי הדברה מוכרים בני ימינו – במידה ויהפוך לכלי משותף או שקבלן יפעילו במגוון אתרים, אך עדיין זה לא מעט כסף עבור משהו שבשנייה אחת של חוסר תשומת לב או תקלה – מתרסק ומתפרק לשברים חסרי תקומה על הקרקע. כרגע יש בעיה נוספת, המונעת מלהטיס כלי כזה בארה"ב באופן חופשי: היותו מורשה לטוס רק במקומות מוגדרים ומאושרים עלי ידי רשויות התעופה האמריקאיות ותוך מגבלות רבות (מרחק מישוב, משדה תעופה, התרעה של 48 שעות לפני כל המראה, טיסה עד 6 מ' גובה, הכרזת כל השטח בו הוא טס כ"אתר לנחיתת חירום", על כל המשתמע מכך ועוד). ב-2015 החוקים אמורים להשתנות בהקשר זה, ולאפשר שימוש פשוט ונוח יותר במסוק בלתי מאויש לצורך הדברה, אך עד אז – למעט גופים מורשים כמו אוניברסיטת דייויס – יהיה זה הלכה למעשה בלתי ישים.
אנשי המחקר מ'דייויס' ירחיבו בקרוב את הניסוי לאתרים נוספים בקליפורניה, בהם מגודלים גידולים נוספים מעבר לכרמים, בהם מבוצע הניסוי כעת. במקביל נבחנות הדרכים מול הרשויות בארה"ב להסדרת השימוש במסוק שכזה לצורך הדברה, כאשר לא רק אנשי הניסוי מהאוניברסיטה, אלא גם יותר ויותר חקלאים ומומחים בתחום מאמינים שמדובר בהדברה הנכונה ביותר מן האוויר – לבטח כאשר מדובר בשטחיo בגודל קטן ובינוני ובאזורים בהם מטוס או מסוק בגודל מלא אינם יכולים לבצע את המשימה.