הטרקטור שכמעט שינה הכל

מרקוס ליבהר לא רק נהנה משם משפחה מפורסם – הוא אחז בו מתוקף היותו בנו של האנס ליבהר, מקים אימפריית הצמ"ה, המנועים והתעשייה השוויצרית Liebherr (הגרמנית במקור). מרקוס ליבהר היה יורש אימפריה כלכלית אדירה, אשר יחד עם אחיותיו היה בהחלט "מסודר" כלכלית, ועסק רוב יומו בניהול ההון העצום אותו החזיק, פיתוח הקונצרן שאביו הקים והשקעות עתידיות מגוונות. אבל, בניגוד ליתר בני משפחתו, דבק במרקוס החיידק החקלאי, והוא גילה כבר מגיל צעיר יחסית עניין בתחום זה; בין היתר דחף מרקוס את המנועים שהקונצרן של משפחתו ייצרו לתעשיית המיכון החקלאי, וניסה לעניין – וגם הצליח לא פעם – יצרניות אלו להשתמש במנועים אותו ייצרה החברה המשפחתית הידועה, למרות שהמגזר החקלאי לא היה בראש מעייני קברניטי הקונצרן.
ב-1993 התרחש בגרמניה אירוע סמלי אך משמעותי עבור תעשיית המיכון החקלאי והטרקטורים המקומית, עם הפסקת פעילות המותג Schlüter; אנטון שלוטר היה בעליה של חברה משפחתית שייצרה מאז 1937 טרקטורים חקלאיים. שלוטר הפך לאחר מלחמת העולם השנייה לאט אבל בוודאות למותג-על בתחום, סוג של "הרולס רוייס של הטרקטורים".

• לחצו כאן לכתבה על טרקטור העל Schlüter Gigant

הטרקטורים של שלוטר היו יקרים משמעותית ביחס למתחרים, אך התאפיינו בטכנולוגיה המתקדמת ביותר לתקופתם, בביצועים הטובים ביותר ובשימוש במכלולים, במנועים, תיבות ההילוכים וכיו"ב – האיכותיים בתחום. אחת המטרות של שלוטר היתה להציע אלטרנטיבה עבור השוק האירופאי של טרקטורים גדולים וחזקים, בסגנון הטרקטורים הכבדים והגדולים ביותר שהוצעו על ידי יצרניות צפון אמריקאיות, אך מותאמים עבור התנאים השונים באירופה. שלוטר הציע מספר טרקטורים בעלי היגוי כפול וגלגלים זהים בגודלם מאמצע שנות ה-60', מקדים בכך את רוב התעשייה באירופה ולמעשה מפתח כיוון חדש בתכנון וייצור טרקטורים חקלאיים ביבשת הישנה.

עלויות הפיתוח והייצור הגבוהות, שהובילו למחירים גבוהים עבור הטרקטורים הקשו על הפצת הרעיון והפיכתו של הטרקטור הגדול ובעל הגלגלים הזהים להצלחה באירופה. הכלים עצמם זכו לסופרלטיבים, ובדיעבד התברר כי מדובר היה לרוב בציוד סופר איכותי – ולראייה מחירי דגמים אלו כיום, כמשומשים, אך היותו של שלוטר כאוחז כמעט יחיד באמונה שטרקטורים כאלו הם עתיד התעשייה, הותירה אותו די לבד במערכה. הקש ששבר את גב הגמל היה פיתוחו של טרקטור העל – בכל קנה מידה, לא רק אירופאי: ה-Schlüter Profi Trac 5000 TVL הציע 500 כ"ס חסרי תקדים ופותח במיוחד בעקבות הזמנה מהרודן היוגוסלבי טיטו, שהושק ב-1978. תמורות פוליטיות ולבסוף נפילתו של הרודן הורידו שוק זה מהשולחן, ושלוטר נותר עם מפלצת סופר-יקרה שהתקשתה למצוא קונים. ניסיון נוסף להציע מהדורה "עממית" יותר של אותו הרעיון נולד ב-1989 בדמות ה-Euro Trac – טרקטור בעל 4 גלגלים זהים בקוטרם, היגוי כפול ומנועים קומפקטיים יותר שהציעו עד 200 כ"ס. העיתונות כמו גם באי תערוכות חקלאיות התלהבו הרבה יותר מהמוצר המתקדם והייחודי ממה שהסכימו בסוף לשלם עבורו, ולאחר פחות מ-190 טרקטורים שנמכרו ו-4 שנים נוספות הודיעה Schlüter על הפסקת פעילותה.

בדיוק אל החלל שנוצר עם היעלמות שלוטר ניסה מרקוס ליבהר להיכנס. ליבהר האמין בכל מעודו שתצורת הטרקטור ששלוטר הציע היא הנכונה והמתאימה ביותר עבור דור הטרקטורים הבא, הגדול והחזק יותר, עבור השוק האירופאי הצומח. ליבהר הבין שהטרקטורים הסטנדרטיים מוגבלים ביכולותיהם, בגודלם וברמות ההספק אליהם ניתן להגיע מחד, והטרקטורים הפירקיים הענקיים מצפון אמריקה הם גדולים במידה אחת לפחות מהצורך בשוק האירופאי, מאידך. השלוטר Euro Trac היה מבחינתו הכיוון הנכון והקונספט המתאים ביותר, והוא פעל בהתאם. קהל היעד העיקרי היו קבלני עבודות חקלאיות כמו גם חקלאים בעלי משקים גדולים – מגמה שהחלה להתגבר אז ביתר שאת. משאבים כלכליים שנדרשו לשם פיתוח ומאוחר יותר – ייצור של טרקטורים בהיקף גדול לא היו הבעיה, במקרה זה, ולליבהר היו תוכניות גדולות לגבי עולם הטרקטורים אליו נכנס. ב-1994 ייסד מרקוס ליבהר את חברת Mali Spezialfahrzeug bau GmbH, קיצור של שמו – Markus Liebherr, במטרה לפתח, לייצר ולשווק את טרקטור העתיד של אירופה. כממשיך דרכו הרעיוני של שלוטר אף שילב ליבהר בלוגו החברה את הדוב שאפיין את הלוגו של שלוטר והודות לתקציבי עתק זמינים הוחל בפיתוח וניסויים אינטנסיביים וחשאיים סביב הטרקטור המיועד. ליבהר הנחה את צוות המהנדסים ששכר לתכנן טרקטור על בסיס המפרט הבא: הינע כפול, היגוי כפול (לא פירקי), גודל גלגלים זהה, מהירות מרבית של 50 קמ"ש, שיכוך קדמי, שלוש נקודות חיבור למיכון (מלפנים, מאחור ועל גב חלקו האחורי של הטרקטור), מערכת הידראולית רבת עוצמה, אפשרות לנסיעה בשני הכיוונים (היפוך קבינה) והספק מנוע גבוה. מהנדסי הפרויקט השאפתני החלו מיד במלאכה, תחת מעטה חשאיות סמיך, ובין היתר הוחלט להסתמך על כמה שניתן מכלולים "מן המדף", בפרט מנועים מתוצרת ליבהר, במטרה לחסוך זמן, עלויות וליהנות ממוצרים שכבר הוכיחו עצמם. מהנדסי Mali רכשו כמה טרקטורים מתוצרת שלוטר והתקינו בהם מנועי ליבהר שונים, במטרה לבחון את התאמתם למשימה החדשה ולבחור את סוג המנוע המתאים מתוך המגוון הרחב שליבהר ייצרו. המנוע שנבחר תחילה היה ליבהר בנפח 10.0 ליטר בקירוב שהציע 230 כ"ס, הספק שמהר מאוד כוייל לכדי 300 כ"ס שהתקבלו לכל רוחב טווח הסל"ד באופן שווה.

מדהים למדי לגלות שבין היתר צויד הטרקטור העתידי בגיר רציף – פרי תכנון וייצור עצמיים (!) שהתמודד בהצלחה בכל הניסויים עם הספק המנוע המרשים. עד אז היה פנד הגרמני ליצרן היחיד (והראשון…) שהציע גיר רציף בטרקטור – עם החלת שיווק הפנד 926 ואריו ב-1996. פיתוח הגיר נולד בשל אכזבה מביצועי תיבות הילוכים שנרכשו מג'ון דיר, והקושי שלהן להעביר כראוי את הכוח אל הקרקע. כך קרה שבתערוכת אגריטכניקה של 2007 בהאנובר שבגרמניה עמד לראשונה – להפתעת ותמיהת רבים ממבקריה – טרקטור העתיד של Mali – ה-Li-Trac 300 המתקדם והמהפכני. בשלב ההשקה כבר הוחל בבניית מפעל אולטרא-מתקדם לייצור הטרקטור ב-Eberhardzell שבגרמניה, מערך שיווק ומכירות היה בעיצומו של הליך הקמה והתגובות הנלהבות הראו שיש סיבות לאופטימיות. הטרקטור שהוצג כלל מכלולים שגם כיום היו נחשבים כמתקדמים ומרשימים ביותר, תוך עמידה בכל היעדים שליבהר העמיד בפני צוות מהנדסי Mali, ואף מעבר לכך; המנוע היה Liebherr D926 TI Turbo מתקדם עם 6 צילינדרים ונפח של 9,960 סמ"ק, 300 כ"ס עד סל"ד מרבי של 2,100, מומנט מרבי של 122.3 קג"מ, גיר רציף המאפשר מהירות של 50 קמ"ש, שיכוך קדמי, קבינה גדולה במיוחד עם עמדת מפעיל מסתובבת על צירה (דו כיווני), מכלול זרועות ובוכנות הידראוליות קדמי ואחורי הניתן להסרה בשלמותו ופרט הנחשב שיא עד היום בטרקטורים בסדר גודל שכזה: מיכל סולר בנפח 1,000 ליטר במטרה לאפשר רצף עבודה ארוך באופן חסר תחרות, ללא הצורך בתדלוק. משקלו העצמי של הטרקטור עמד על 10.0 טון בקירוב.
בסה"כ יוצרו 5 יחידות מה-Li-Trac 300 ועוד מספר יחידות של גרסאות חלשות יותר עם 200, 140 ו-120 כ"ס – כולם הוגדרו כאבות טיפוס. זמן קצר לאחר חשיפת תוכניות Mali חלה ליבהר, כוחו תש והאנרגיות שהכניס בפרויקט נחלשו, עד למותו ב-2010, בגיל 62 בלבד. גלי ההדף שמותו עורר בתוך הקונצרן הזיזו את חזונו החקלאי של מרקוס הצידה, עד שנזנח לגמרי, ובסוף 2011 נסגרה החברה רשמית, מעלימה בקול ענות חלושה את הטרקטור שכיום רבים טוענים שהיה בו הפוטנציאל לשנות את פני תעשיית המיכון החקלאי באירופה, ואולי מעבר לכך. הכיצד?

שנות ה-90 וה-2000 התאפיינו בהליכי פיתוח ושוק שקבעו במידה רבה את עתיד הטרקטורים לעת הקרבה – בעיקר באירופה; בצפון אמריקה המגמה היתה ברורה ופשוטה, כאשר כיוון אחד הובל על ידי הטרקטורים הקונבנציונליים שהלכו וגדלו, התחזקו ותפחו, ולכיוון השני נמשך מרוץ החימוש בקטגוריית העל – זו הכוללת את הטרקטורים הפירקיים הכבדים. למעשה לא השתנתה מגמה זו עד היום. באירופה המצב היה שונה; מה שהחל בארה"ב ובקנדה בשלבים הרבה יותר מוקדמים של המאה ה-20 – הליך הגידול המתמיד של החוות, המשקים והשטחים החקלאיים, בעיקר הודות למעבר מחקלאות בקנה מידה קטן בהיקפים צנועים לחקלאות בקנה מידה גדול יותר, בעיקר בשל איחוד, מיזוגים, רכישות והקמת חוות וגידולים גדולים יותר ויותר, החל באירופה הרבה יותר מאוחר. למעשה עד היום מתאפיינת אירופה בהמון שטחי חקלאות קטנים, ופחות בשטחים גדולים בבעלות אחת. השוני בין שתי היבשות נובע בעיקר מהבדלים טופוגרפיים, אך גם היסטוריים, מדיניים, כלכליים וכיו"ב. כתוצאה מכך התפתחו באירופה טרקטורים קומפקטיים יותר, "חכמים" יותר (טכנולוגית, במקוריות המכלולים, ביכולות, בתפוקה ובניצולת), המתאימים לעבודות מגוונות בקנה מידה קטן. הזליגה המתמדת לכיוון חקלאות בקנה מידה גדול והפנייה כפועל יוצא אל חקלאים הדורשים ציוד כבד, חזק ויעיל יותר נמשכת מאז שנות ה-80 וה-90 בעקביות, אך במהירות איטית יחסית. הכיוון אליו הלכה אם כן תעשיית המיכון החקלאי באירופה היה גידול וחיזוק מתמיד של הטרקטור הקונבנציונלי, כאשר שיאו היה עד כה השקת הפנד ואריו 1000 המהפכני, שהיה למעשה הטרקטור הקונבנציונלי (עם גלגלים אחוריים גדולים מהקדמיים, ושאינו פרקי) הראשון שהציע ביצועי על ברמה שיכול היה להתחרות מול הפרקיים הגדולים מעבר לים. והוא עדיין…
פנד ואריו 1000 נולד בין השאר בגלל שבאירופה – בעיקר היצרניות – לא מאמינים בכלים הפירקיים הגדולים, או בטרקטורים הגוררים (כך הם מכונים שם) בעלי ארבעה גלגלים שווים בגודלם, עם היגוי כפול או סטנדרטי. הניסיונות הבלתי פוסקים מאז שנות ה-50' להציע כלים כאלו – בכלל זה גם על ידי יצרניות עשירות, רציניות ובעלות יכולות כמו מרצדס (ראו מרצדס MB Trac) – לא הפכו לסיפורי הצלחה, ולא הצליחו לשנות את כיוון התעשייה. חריג הוא הג'י.סי.בי פאסטראק על דגמיו וגלגוליו השונים, שנחשב עד היום לטרקטור חריג ושונה, אך למרות הצלחה נאה יחסית, הוא לא ממש השתלט על התחום או גרר אחריו את התעשייה.

וכאן אנו חוזרים אל מרקוס ליבהר וה-Li-Trac שלו; קל להעריך כיום שאם תוכניתו של ליבהר היתה מתממשת – וההתחלה היתה בהחלט רצינית ולוותה בהשקעות משמעותיות – היצע הטרקטורים של היצרניות האירופאיות כיום היה שונה. ליבהר חשף את הטרקטור המתקדם שלו בתקופה בה עסקו רוב יצרניות הטרקטורים הגדולים באירופה במציאת הנוסחה הנכונה כיצד להציע "עוד טרקטור" בפחות כסף, פחות גודל ופחות משקל, כאשר כל מפלצות הפלדה האמריקאיות הגדולות היו גדולות מדי עבור רוב השימושים המקובלים בחקלאות באירופה. ה-Li-Trac 300 היה קומפקטי יחסית, קל משקל, רב עוצמה, מתקדם מכאנית, רב שימושי (ניתן היה בקלות לחבר אליו גם כף וציוד מגוון אחר) ומחירו – לכשייוצר בכמויות מסחריות – אמור היה לעמוד סביב עלות טרקטור קונבנציונלי גדול וסטנדרטי כפי שהוצעו בשעתו על ידי פנד, מסי פרגוסון, ואלטרה, SDF וכיו"ב, כאשר הביצועים אמורים היו להציע הרבה מעבר ליכולותיהם של הטרקטורים הקונבנציונליים. בנוסף, וזה בעצם הכי חשוב: נתונים ש-Mali פרסמה בשעתו על תוצאות הבחינות והניסויים עם ה-Li-Trac על גרסאותיו השונות, הוכיחו יכולות וביצועים חסרי תקדים ביחס לכל טרקטור אחר בסדר הגודל, המחיר וההספק שלו לשעתו.

ניתן אף לנחש שהשקת טרקטור כמו ה-Li-Trac 300 היתה משנה תוכניות אצל פנד, שהפכה ליצרנית המובילה בעולם בתחום הטרקטורים הקונבנציונליים והגיעה עם הואריו 1000 ככל הנראה לפסגת היכולות כיום בתחום. לפנד, חשוב להזכיר, אין טרקטור פרקי או בעל גלגלים שווים בגודלם בהיצע. מאידך, אפשר לדמיין לאן היו מגיעות קלאאס וג'י.סי.בי עם הטרקטורים הגוררים שלהם, בפרט הראשונה שעם סדרת ה-Xerion נותרה ייחודית עד היום; מי יודע – אולי סדרה זו היתה הופכת רחבה, מגוונת ומצליחה הרבה יותר – ואולי אף היתה מקבלת תחרות מיצרניות אחרות? מה היה קורה אילו היה נכנס לתחום ייצור הטרקטורים באירופה גוף רציני ורב עוצמה כמו ליבהר בכלל, ועם טרקטור מיוחד כמו ה-Li-Trac 300 בפרט, יישאר בגדר השערה וניחוש, שכל אחד יכול לקחת לאן שיחפוץ.