ג'ון דיר: הפלישה לאירופה

בשנת 1955 עמד בראש קונצרן המיכון החקלאי האמריקאי ההולך וגדל ג'ון דיר וויליאם יואיט; יואיט הועמד בראש הירוקים בתקופה בה התנהלה מלחמת חורמה ותחרות עזה בין יצרניות הטרקטורים והמיכון החקלאי הגדולות בארה"ב בשעתו, בראשן International Harvester, פורד ומסי פרגוסון (הקנדי במקור), ואחת ממטרותיו היתה שימור ג'ון דיר כיצרן מוביל וניצחון במאבק מול המתחרים – בכל גזרה. השוק האירופאי ההולך וגדל, השונה מאוד מהשוק הצפון אמריקאי, והמתאושש במהירות מנזקי מלחה"ע ה-2 לא היה חלק מהפורטפוליו של ג'ון דיר. בעוד שהמתחרות שהזכרנו הצליחו באופן מרשים באירופה, בין היתר הודות להסכמי שת"פ, ייצור תחת רישיון ואף מפעלי ייצור באירופה – ג'ון דיר כמעט ולא היה מוכר ביבשת הישנה. יואיט שם לעצמו מטרה עליונה לחדור בהצלחה לאירופה ולהתחיל לשחק גם במגרש החשוב הזה ובהצלחה. הוא לא היה צריך להעמיק יתר על המידה בחשיבה עסקית מקורית או בדרכים כיצד הכי נכון לחדור לאירופה; שיטות המתחרות הוכיחו עצמן, וכך הוחלט שכמותן – על ג'ון דיר למצוא שותפה מקומית, כאשר ברור היה כי הכוונה היא רכישת יצרן מקומי בעל פוטנציאל, וכמובן – בעל שם ויכולות בתחומו.
שנה מאוחר יותר (1956) רכש ג'ון דיר 51% ממניות חברת Heinrich Lanz AG הגרמנייה ממנהיים והפרק האירופאי של המותג החל באירופה.

כיום מדובר בשם נשכח, אך עד לרכישתו על ידי ג'ון דיר היה המותג Lanz שם נרדף לטרקטורים איכותיים, אמינים ומוצלחים ביותר. ה-Lanz Bulldog הוא מהטרקטורים המצליחים והחשובים בהיסטורית המיכון החקלאי בכלל, והוא שווה סיפור בפני עצמו אותו נספר אולי בעתיד; דגם זה יוצר מ-1927 ועד 1957 והוא היה כה מוצלח עד שבגרמניה הפך השם 'בולדוג' לשם גנרי המתאר טרקטור חקלאי. ל-Lanz היו מפעלי ייצור במנהיים ובספרד, מה שכמובן היווה יתרון נוסף. ב-1956, עת נרכשה השליטה בחברה, הציעה Lanz לא פחות מ-24 דגמי טרקטורים שונים וציינה במקביל את מכירת ה-Lanz Bulldog ה-200,000. נציין כי במקביל הציעה Lanz בשעתו גם כמה דגמי קומביינים – נגררים ועצמאיים, וציוד חקלאי מגוון נוסף.

בג'ון דיר חיפשו מותג "מכובד", מוכר ו-וותיק, בכדי שיעמוד בסטנדרטים התדמיתיים אותם חיפשו ובכדי שיהווה פלטפורמה מוצלחת ומבטיחה לחדירת ג'ון דיר לאירופה. אגב, אנקדוטה מעניינת היא שנת 1838 המהווה נקודת ציון משמעותית עבור שתי החברות: בשנה זו ייצר ג'ון דיר את המחרשה הראשונה שלו, ובמקביל פתח היינריך לאנץ את העסק שלו שעסק בייבוא ומכירת – ומאוחר יותר בייצור – מיכון חקלאי. בהחלט היסטוריה שורשית דומה בוותק שלה עבור שתי היצרניות…

Lanz החל לייצור מיכון חקלאי ממונע ב-1910 ובמקביל – מטוסים עבור צבא גרמניה שהיה בעיצומה של מלחה"ע ה-1. בכך צמח העסק שלו משמעותית וכאשר חזר להתמקד במיכון חקלאי בסיסי עם שוך הקרבות הוא היה בעל הון שהספיק להרחיב את כמויות הייצור ולספק ציוד חקלאי שהפך מבוקש מאוד לאחר המלחמה. החברה השקיעה את ההון הדרוש לפיתוח הטרקטור חקלאי ראשון מתוצרתה אותו השיקה ב-1921. היה זה ה-HL שצויד במנוע דיזל דו-פעימתי שכונה 'בולדוג', בשל הדמיון החזותי שהיה בין מנועו במבט מלפנים לראש כלב בולדוג. מהר מאוד הפך השם 'בולדוג' לכינוי טרקטור זה, עם הזמן הפך חלק משמם של טרקטורים נוספים שיוצרו על ידי החברה ובסופו של דבר, כאמור, הפך המונח 'בולדוג' למילה נרדפת להגדרת 'טרקטור חקלאי' בגרמניה. שנתיים מאוחר יותר, ב-1923, עשתה Lanz היסטוריה בהשיקה את הטרקטור כפול ההנעה הפרקי הראשון בעולם – ה-HP עם 15 כ"ס. כלי זה יוצר 733 פעמים בלבד עד 1926.

Lanz Bulldog היה אם כן הסמל של המותג והטרקטור שהפך אותו לכה מפורסם ואהוד. הבולדוג היה שם גם כאשר החברה נרכשה על ידי ג'ון דיר; אחד המהלכים הראשונים שבוצעו תחת הבעלות החדשה היה צמצום היצע הכלים לכדי 13 (במקום 24) וקצת יותר מאוחר (עד 1960) – החלפה של מנועי הצילינדר האחד במנועי 2 צילינדרים ויותר. גם צבעי דגמי Lanz המסורתיים (כחול ואדום ו/או אפור ואדום) הוחלפו בירוק וצהוב, ואל שם המותג התווסף תחילה השם ג'ון דיר, כך שעל דפנות הטרקטורים הופיע הכיתוב החדש John Deere – Lanz. ב-1960 שונה שם החברה מ-Heinrich Lanz AG Mannheim ל-John Deere-Lanz AG ובמהלך שנות ה-60 צמח ההיצע שוב וכלל טרקטורים גדולים יותר (50 כ"ס ומעלה) שיובאו בחלקים מארה"ב והורכבו במפעל, לצד טרקטורים מייצור מקומי שנשענו על תכנון ודגמים וותיקים יותר של Lanz. המעבר בשמות מ-Lanz ל-John Deere – Lanz ולבסוף ל-John Deere בלבד התקבל בחיוב על ידי ציבור החקלאים בגרמניה ובאירופה, כמו גם שיני הצביעה, והשם ג'ון דיר נכנס היטב לנעלי המותג המקומי המוכר והמצליח.

כבר ב-1963 עבר ג'ון דיר את International Harvester כיצרן המיכון החקלאי הגדול בעולם – לא מעט הודות להשקעה ב-Lanz שהניבה מכירות נאות באירופה, שעלו מדי שנה. כיום מפעילה ג'ון דיר ארבעה מפעלי ייצור והרכבה של מיכון חקלאי וטרקטורים בגרמניה. הקונצרן מחזיק מרכזי פיתוח, עיצוב ותכנון בגרמניה ובמקומות נוספים באירופה ולמעשה מתנהל כיצרן מקומי המייצר עבור השוק האירופאי, על דרישותיו הייחודיות.