קייס: חשיפת תוכניות עתידיות
קייס מאגנום 310 עם מערכת זחלי גומי מתוצרת Soucy Track
במהלך מסיבת עיתונאים שערכו קברניטי קייס באירופה במטה החברה בסנט ואלנטין שבאוסטריה, נחשפו כמה מתוכניות העתיד של החברה. בין הדוברים והעונים על שאלות העיתונאים היה גם כריסטיאן הובר, האחראי על פיתוח המוצר בקונצרן, שחשף לא מעט פרטים מרתקים אודות ליין הכלים העתידי והכיוונים אליהם הולך הענק האדום. עיקר החדשות: ליין חדש לגמרי של טרקטורים בינוניים-כבדים נמצא בפיתוח כמו גם גרסאות על זחלי גומי של המאגנום. הנה עיקר החדשות;
מאגנום על זחלים
במהלך תערוכת אגריטכניקה 2007 הציגה קייס מאגנום 335 שבמקום גלגלים נשען על מערכת זחלי גומי של חברת West Track. היה זה אב טיפוס שפעל כגשש לטעם הקהל, ומאז נפוצו שמועות וספקולציות בדבר מאגנום על זחלי גומי מתוצרת קייס הנמצא בתכנון. במהלך מסיבת העיתונאים דנן הודה כריסטיאן הובר כי קייס על זחלים נמצא בשלבי פיתוח מתקדמים וכי בחברה בוחנים כעת את הפוטנציאל של דגם כזה באמצעות אב טיפוס הנמצא קרוב מאוד לסיום הליך הפיתוח.
קייס מאגנום עם זחלים המוצעים על ידי יצרנית כתוספת. בקרוב: גרסת Half Trac מקורית מתוצרת קייס למאגנום
יש לזכור כי לקייס ניסיון רב ומוצלח עם מערכות זחלים להנעת טרקטורים חקלאיים, עם סדרות ה-Rowtrac וה-Quadtrac. קייס מאמינים במערכות זחלי הגומי כפיתרון מוצלח לכמה בעיות במקביל, ומכאן שקל לנבא שבקרוב יושק קונספט ראשון בתחום. "במטרה להפוך את הקייס מאגנום לרב-גוני יותר", אומר הובר, "באפשרות להפעילו בתנאים קשים יותר ובהגנה המשופרת על הקרקע (הכוונה בפני דחיסת יתר, ד.ש.), אנו מאמינים שזחלי גומי הם הפיתרון האידיאלי שהוכיח עצמו פעם אחר פעם בתעשייה", רומז בכך על הצלחת דגמי הצ'לנגר של AGCO וסדרות ה-T של ג'ון דיר. ואם מישהו ציפה לראות את גרסת קייס לג'ון דיר 8RT ו-9RT , או לצ'לנג'ר MT700 ו-MT800 בתצורה דומה – תשכחו מזה. בקייס מתכננים טרקטור זחלילי עם גישה שונה לנושא.
כריסטיאן הובר חשף כי בקייס כבר ניסו כמה וכמה תצורות זחלים עם המאגנום, במטרה למצוא את הפיתרון המתאים והמוצלח ביותר, לתפיסתם. התברר כי מאגנום על שתי מערכות זחלים – אחת גדולה בכל צד (בדומה לקונספט בו משתמשות צ'לנג'ר וג'ון דיר) – "אינו עולה בקנה אחד עם הפילוסופיה העיצובית של קייס", ברמזו על השיטה השונה, הנשענת על 4 מערכות זחלים המשמשת את דגמי הקייס Quadtrac הגדולים; במילים אחרות: הדמיון לגישה של המתחרות הוא גדול מדי, ובקייס לא רוצים להצטייר כמעתיקים ונעדרי גישה מקורית. קייס ניסו מאגנום עם 4 מערכות זחלי גומי – אחת במקום כל גלגל – הן בתצורה סטנדרטית והן לאחר הפיכת הטרקטור לפריק, באמצעות בניית ציר מאסיבי במרכזו. זו האחרונה הפכה את כל הסיפור ליקר מדי, ובאופן קיצוני, כאשר גם השארת המאגנום בתצורתו הסטנדרטית והפיכת הזחלים הקדמיים לשמש כהגה התבררה כלא כלכלית, יחד עם פגיעה ביכולת הניוד על דרכים הדוקות וציבוריות ופגיעה בזריזות הכלי. בסופו של דבר, כך חושף כריסטיאן הובר, יוצע מאגנום בתצורת half-track, קרי: מערכת זחלי גומי גדולה במקום הגלגלים האחוריים, כאשר הגלגלים הקדמיים נותרים סטנדרטיים ומהווים את מערכת ההיגוי. עלויות נמוכות יחסית וייצור פשוט ללא הצורך לתכנן טרקטור חדש מן המסד ועד לטפחות הכריעו את הכף כאן. "שיטה זו", מסביר הובר, "התבררה כאופטימאלית בשילוב בין הגנת הקרקע לבין יכולת אחיזה". בשלב זה לא נאמרה מילה על מועד שיווק של מאגנום על זחלים, אך ניתן לצפות לאב טיפוס ראשון שיוצג בפני הציבור עד לסוף שנה זו.
החוליה החסרה
מזה זמן חשים בקייס – מן הסתם באמצעות המתחרות והיזון חוזר של לקוחות – כי יש קפיצה גדולה מדי בין סדרות הפומה למאגנום; כיום כולל היצע סדרת הפומה כלים בהספק שבין 150 ל-240 כ"ס ובמשקלי עבודה הנעים מכ-6.1 ועד 7.6 טון. סדרת המאגנום העדכנית מוצעת בטווחי הספק שבין 180 ועד 380 כ"ס במשקלי עבודה המתחילים בכ-9.8 ועד כ-14.1 טון.
עתה חושפים בקייס תוכניות להציע בקרוב סדרה חדשה לגמרי, שתמלא את הפער בין שתי הסדרות דנן – בראש ובראשונה עבור השוק האירופאי. בקייס מסבירים כי הם זיהו דרישה לכלים חזקים, קלי משקל המותאמים בעיקר לעבודות PTO והובלת מטען נגרר כבד למרחק גדול יחסית. בקייס חושפים מעט מאוד פרטים אודות הסדרה המיועדת, אך מבטיחים כבר עתה כי מדובר בטרקטורים שימוצבו בחזית הכלים המתקדמים, הנוחים וידידותיים למפעיל, עם מנועים חזקים וחסכוניים שיכללו ככל הנראה גם מנועי 4 צילינדרים. הייצור יתבצע באירופה וכאמור יותאמו בראש ובראשונה לדרישות השווקים באירופה. ללא ספק תעורר השקת סדרה שכזו לא מעט עניין ותעלה גלים בקטגוריה. יהיה מעניין.
עתיד הגיר הרציף
כיום מציעים בקייס שלוש סדרות טרקטורים עם אופציה לגיר רציף (CVT): קייס מאקסום, קייס פומה וקייס מאגנום. קייס הם מחלוצי תיבות ההילוכים הרציפות בטרקטורים חקלאיים, ועוסקים בכך מאז תחילת שנות ה-90', עם לא מעט ניסיון מצטבר מאז.
"יש סיכוי טוב שקייס תהיה היצרנית הראשונה להציע גיר CVT בטרקטורים עתירי הספק, דוגמת הסדרות סטייגר וקואדטראק", אומר בהקשר זה כריסטיאן הובר, ברמזו על האפשרות שבעתיד הקרוב נראה את דגמי הסטייגר הגדולים עם גיר רציף. "אין לנו כיום בעיה טכנית להציע תיבות הילוכים רציפות גם בסדרות קטנות וזולות יותר מהמאקסום, אך נכון להיום העלות לא תצדיק זאת והעניין יהפוך ללא כלכלי".
הטרקטור האוטונומי – כמעט כבר כאן
מפתיעה ומעניינת היתה התייחסות אנשי קייס לנושא הטרקטור האוטונומי ולמירוץ החימוש בו אנו נמצאים כיום. ברור שהמטרה היא להגדיל את הייצור, התפוקה והיכולות של הכלים החקלאיים למיניהם מחד, ומאידך לחסוך עד כמה שניתן בהוצאות הרכישה, תחזוקה ודלק. "לתפיסתנו הפיתרון לכל אלו הוא לאו דווקא כלים גדולים וחזקים יותר, אלא יותר כלים קטנים יחסית – ואוטונומיים" אומרים קברניטי החברה. למי ששכח נזכיר שכיום מייצרת קייס את הטרקטור הסדרתי הגדול והחזק בעולם – לקייס קוואדטראק החזק בהיצע כמעט 700 כ"ס מתחת לחופת המנוע, לא מעט מתחרות מתקרבות לנתון זה ואין זה סוד שמבחינת היכולות ניתן כיום להגיע בקלות יחסית למנועים שיספקו גם 1,000 כ"ס ויותר. אז למה לא, בעצם?
ההספק הוא הבעיה הקטנה במשוואה; ככל שכוח המנוע גדל, נדרשת מערכת העברת כוח מאסיבית וכבדה יותר (תיבות העברה, גיר, צירים וכו'), שלדה מחוזקת וגדולה יותר לשאת את הגיר עם המנוע, גלגלים גדולים וכבדים יותר, ממדי הטרקטור גדלים כשבשורה התחתונה מתקבלת אמנם יכולת עיבוד גדולה ומרשימה בהחלט, אך במחיר טרקטורים ההופכים למפלצות כבדות, צמאות לדלק וכמובן – מזיקות לקרקע בשל משקלן. ועוד לא דיברנו על מחיר הרכישה…
בקייס מאמינים כאמור שהפיתרון לכך הוא בתכנון וייצור טרקטורים חקלאיים קומפקטיים וקלים יותר, היכולים להסתפק במנועים קטנים, חסכוניים וקלים בהתאמה, ושמחיר הרכישה והתחזוקה שלהם נמוך משמעותית. "אנו מאמינים בשימת דגש על כלים המשלבים באופן מיטבי בין ממדים קומפקטיים, צריכת דלק נמוכה, מינימום תחזוקה שוטפת וכמובן – משקל נמוך שאינו פוגע בקרקע. בכדי למקסם את הרעיון – על כלים אלו להיות אוטונומיים, קרי: הם יוכלו לעבוד 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע" חוזה כריסטיאן הובר את העתיד. בחזונו יש מפעיל – אבל מערך שלם יוכל להתנהל באמצעות אדם אחד – שישב בחדר הפעלה, מול מסך מחשב, ויוכל לפקח על מספר רב של כלים במקביל, ללא מגע יד אדם. אבל, עד שנראה טרקטורים ללא מפעיל פועלים לבד ועצמאית בשדה – יידרש ככל הנראה עוד פרק זמן, ולאו דווקא בשל פער טכנולוגי בין הרצון ליכולת, אלא יותר בשל שינוי חוקים, תקנות ומערכות בקרה הנדרשות לשם כך מבחינת החוק. עד שזה יקרה, מאמינים בקייס שהצעד הבא המעשי יהיה בשיטת ה"טרקטור העוקב", כפי שבפנד – המתחרה מבית AGCO – כבר ניסו בהצלחה. לפי גישה זו יידרשו שינויים מבניים ותכנוניים מינימאליים בטרקטורים עצמם, ולמעשה ניתן יהיה להוסיף מערכת תואמת בכלים סטנדרטיים שכבר פועלים. מדובר בטרקטור המופעל על ידי מפעיל בשר ודם, כאשר טרקטור זהה – רתום לכלי דומה או לשלב הבא בעיבוד הקרקע (למשל: כלי אחד חורש ומכין את הקרקע לזריעה, ובעקבותיו כלי שני הזורע) – עוקב באופן עצמאי ואוטומטי לגמרי אחר הכלי הראשון. כך מתקבלים שני טרקטורים המופעלים על ידי מפעיל אחד, כאשר הן נחסך מפעיל נוסף והן נחסך זמן מאחר ובאותו ה"פס" מתבצעת יותר מפעולה אחת. בשטחים גדולים במיוחד ניתן כמובן להוסיף עוד טרקטור או שניים אוטונומיים, ובכך לשלש או לרבע את תפוקת העבודה. "אנו נמצאים שנים ספורות לפני הבשלת מערכת כזו והפיכתה למסחרית" מרמזים בקייס. "הטרקטור האוטונומי הראשון המסחרי יפעל לתפיסתנו בענפים מסוכנים לחקלאי, דוגמת מטעים וכרמים (הכוונה לעבודות הריסוס שבהן המפעיל חשוף לרעלים, ד.ש.). אלו כלים קומפקטיים יחסית והם יתנו מענה בטיחותי לחקלאי – לפני המענה הכלכלי-מסחרי" משתף אותנו הובר בחזונו. האם עובדים בקייס על ואריאציה אוטונומית על כלים ייעודיים חדשים, דוגמת סדרה פארמאל V החדשה למטעים? לנו זה נשמע כמו רמז עבה.
מירוץ החימוש – לטובת החקלאי?…
תתפלאו, אבל תקנות פליטת המזהמים המתעדכנות ומחמירות חדשות לבקרים מובילות בסופו של תהליך למרוץ חימוש בלתי פוסק, שמשמעותו לאו דווקא עוד כוח וביצועים אלא לרוב תוספות ואבזור יחד עם טכנולוגיה ההולכת ומשתכללת. החקלאי מרווחי בשל כך פעמיים – חושפים בקייס: פעם אחת בעובדה שהטרקטור שלו מזהם פחות את האוויר שאנו נושמים וכפועל יוצא צורך פחות דלק, שזה טוב. בפעם השנייה – עוד טכנולוגיה, עוד ביצועים ועוד אבזור בתוספת עלות מינורית יחסית, על פי רוב. איך זה?
"לצערנו השינויים והעדכונים התכופים בתקנות פליטת המזהמים הם הקטליזאטור המרכזי העומד מאחורי פיתוח טרקטורים מודרניים, מאז סוף שנות ה-90'" אומר הובר בעדינות, כשכוונתו היא במילים פחות מכובסות להסביר ש"העונש הזה מעיק עלינו וגוזל משאבי עתק מכלל היצרניות". בחושפו נקודת מבט מעניינת מתוך התעשייה, מתברר כי האתגר לעמוד בתקנות ההולכות ומחמירות עולה כמובן כסף – אותו משלם בסופו של דבר הרוכש, קרי – החקלאי. "אבל, אנחנו כמובן חייבים לשמור את לקוחותינו מרוצים", מסביר הובר, "ולכן עם כל שינוי בתקנות פליטת המזהמים אנו כמובן נאלצים לתכנן ולהתאים אליהן את המנועים, שזה כמובן עולה כסף, אך במקביל מוסיפים עוד טכנולוגיה, אבזור, עיצוב חדש וכיו"ב השקעה – כדי שהלקוח ירגיש שהוא אמנם שילם יותר – אבל גם קיבל יותר". ולא, עצם הידיעה שהטרקטור שלכם נקי יותר לאו דווקא תשמח את החקלאי הממוצע להוציא עוד כסף עבור כלי חדש. במילים אחרות – מירוץ החימוש מואץ אמנם לא מעט מתקנות סביבתיות, כאשר אלו מאלצות את היצרניות לשדרג ולהוסיף עוד יכולות, אבזור וביצועים לטרקטורים שלהם כדי שכולם יצאו מרוצים. בקייס כבר מכינים אותנו ל"מכה" הבאה בתחום תקנות פליטת המזהמים כאשר ב-2020 ייכנסו תקנות שלב 5 לתוקפן, העוסקות בין היתר ברמות פליטת קרבון שתדרוש טכנולוגיה חדשה שנכון להיום טרם פותחה במלואה. "נכון לעכשיו מדובר בבעיה אמיתית הגורמת לנו היצרניות להרבה כאב ראש" חושף כריסטיאן הובר חלק מבעיות היצרניות. "מהמוכר לנו כיום מדובר במערכות סינון גדולות התופסות נפח משמעותי – מה שמהווה נכון לעכשיו בעיה אמיתית עם כלים קומפקטיים". כפועל יוצא נדחפות היצרניות לחפש סוגי דלקים ומקורות אנרגיה אלטרנטיביים כמו גז מעובה או חשמל. "אנו מאמינים במתאן כמקור אנרגיה ריאלי וישים לעתיד הקרוב", כך הובר. "בשימוש במתאן חבויה מהפיכה נוספת, בדמות היכולת של חקלאים לייצר בעצמם את הדלק עבור הטרקטורים שלהם – בקלות יחסית". בקייס מאמינים מאוד גם בטרקטור החשמלי, בעיקר מן ההיבט המכאני: היעדר מנוע מרכזי כבד, מערכות העברת כוח וכפועל יוצא – כלים קלים וקומפקטיים יותר, יהוו יתרון משמעותי אם וכאשר הקונספט יבשיל לכדי ייצור סדרתי. גם העברת הכוח מהטרקטור לכלי הרתום תהפוך לנוחה ויעילה יותר, בכך שגם אלו האחרונים יוזנו בחשמל שיסופק על ידי הטרקטור. "לצערנו פועלים כיום הטרקטורים רוב הזמן תוך ניצולת מלאה של הכוח המיוצר על ידם, מה שמשאיר מעט "ספייר" להפעלת כלים נרתמים וכתוצאה מכך – אגירת "כוח עודף". כאן בא לידי ביטוי רעיון הכלים ההיברידיים או החשמליים, שיחוברו לכלים נרתמים או נגררים שיצליחו "להחזיר" אנרגיה עודפת או הנוצרת על ידם – כמו ניצול כוח בלימה, משקל וכיו"ב – לטרקטור לאגירה ושימוש חוזר" מסביר הובר.
בשורה התחתונה, מסכם הובר את הבעיה העיקרית העומדת בפני יצרני המיכון החקלאי – כמו בפני רוב התעשיות בעולם – והיא: פוליטיקה. "לא מעט טכנולוגיה שאנו נרצה להשתמש בה בעתיד היא מונחית אינטרסים פוליטיים; זה לא תמיד קשור להיגיון מסחרי או טכנולוגי, ולכן צריך להמתין, ולהיות מוכן לכל תרחיש".
