ה-RoboBee – ה"דבורה" שתציל אותנו מרעב?

אחרי כעשור של עבודה מאומצת הצליחו חוקרים, סטודנטים ומדענים מ- Harvard School of Engineering and Applied Sciences שבמסצ'וסטס בארה"ב לפתח רובוט מעופף זעיר בגודל של דבורה; הרובוט מכונה RoboBee, שוקל כ-80 מיליגרם והוא מניע את כנפיו הזעירות 120 פעמים בשנייה. הוא כבר ביצע בהצלחה ריחוף ניסיון כאשר הוא מקבל את אספקת החשמל מחוט דקיק אליו הוא מחובר. עתה עוסקים המפתחים במרץ בפיתוח סוללה נטענת זעירה דיה שתספק ל-RoboBee אנרגיה לטיסה ושגם יוכל לשאתה באוויר, יחד עם מקום לשבב סיליקון זעיר שישמש כ"מוח" לדבורה הרובוטית. מטרות המפתחים היו בתחילה להציע "עין מעופפת" שתעזור בחיפוש בני אדם באזורים מוכי אסון, תאסוף מודיעין ויזואלי ו-ווקאלי ותסייע במשימות שמירה ואבטחה.
בשנים האחרונות קיבלה מטרות המפתחים תפנית מפתיעה עם ההיעלמות ההולכת וגוברת של דבורים ברחבי העולם, וצמצום מספרם בשל מחלות למיניהן – דבר שיכול להוביל במהירות גדולה מששיערו עד כה לרעב עולמי וכתוצאה מכך לתמותה בהיקף שעדיין קשה להעריך. ה-RoboBee מרשימה לא רק בשל הממדים והצורה, אלא גם הודות להצלחת המפתחים לחכות לא מעט "תכונות" דומות אצל דבורים אמיתיות. למשל, צריכת החשמל בעת מעופה של ה-RoboBee היא 19 מילי-ואט – צריכת חשמל הדומה לצריכת האנרגיה אצל דבורים אמיתיות. המנועים האולטרא-זעירים המניעים את הכנפיים מחוברים כל אחד לכנף המסוגלות לפעול באופן עצמאי ושאינו תלוי בכנף השנייה. גם בכך מחקה הרובוט המתוחכם את הדבורה האמיתית, אשר הודות לעצמאות כל כנף מסוגלת להגיע לביצועי תעופה וריחוף שאף כלי טייס מעשה ידי אדם לא הצליח להתקרב אליהם עד כה. הכנפיים עצמן כמו גם החיבורים המניעים עשויים סיבי פחמן ארוג, קל ביותר וחזק באופן בלתי רגיל. ה-RoboBee נעה במרחב באמצעות שינוי בזוויות ומהירות תנועת הכנפיים, יחד עם הנעת ה"גוף" לפנים, לאחור או לאחד הצדדים. הרובוט הזעיר יודע לעוף גם לאחור.

הנה וידאו קצרצר המתאר את טיסתה הראשונה של ה-RoboBee, כאב טיפוס המחובר עדיין לספק מתח חיצוני:

פיתוח ה-RoboBee מעורר לא מעט עניין ודיונים בקרב ביולוגים, מומחים לדבורים וחרקים, מדענים, חקלאים ומפתחים, כאשר המכנה המשותף לכולם הוא הדאגה העמוקה מעתיד הדבורים בטבע – בעיה איתה מתמודדים זה מכבר אך היכולה להפוף במהירות לקטסטרופה של ממש, בקנה-מידה עולמי. הדעה הרווחת היא שלאחר גמר הפיתוח והפיכת ה-RoboBee לישים (בראש ובראשונה – התקנת סוללה זעירה דיה שתשמש כמקור מתח אינטגראלי) עדיין לא תוכל ה"דבורה הרובוטית" להחליף את הדבורים האמיתיות בטבע, שכן כוורת ממוצעת מכילה בין 60,000 ל-80,000 דבורים ומדובר בכמויות בלתי נתפסות של דבורים מלאכותיות שתיאלצנה – אם וכאשר – למלא את מקומן של הדבורים בטבע. אבל, הכנסת ה-RoboBee ל"יכולת מבצעית" הופכת דחופה מיום ליום, בשל אסון תמותת הדבורים בעולם והחוסר ההולך וגדל שלהן כאשר בשלב ראשון ניתן לשלב את ה-RoboBee כתוסף, או כעזרה משלימה במקומות בהם יש חוסר בדבורים. ה-RoboBee גם לא תבחל לעבוד בכל תנאי אקלים ומזג אוויר, ומן הסתם תהיה הדבורה המלאכותית רגישה פחות לתנאים סביבתיים מאשר דבורים אמיתיות. אבל, המהפיכה האמיתית אותה חוזים המפתחים ולא מעט מדענים היא בגידול מזון בעתיד, בטווח הרחוק קצת יותר – בחממות ובמקומות סגורים. כבר עתה כוללת התוכנית העתידית של המשך פיתוח ה-RoboBee "כוורות" שתאכלסנה מאות ואלפי רובוטים מעופפים זעירים, שגם תשמשנה תחנות טעינה, ומתוכן תצאנה קבוצות של דבורים מלאכותיות למשימות האבקה בחממות סגורות ואטומות לעולם החיצוני, במטרה למנוע במקביל חדירת מזיקים ומחלות. רובוטים כאלו לא יתעייפו לעולם, לא ידרשו תחזוקה וכמעט ולא יורגשו.
האתגר הגדול ביותר, כאמור, שיביא לפריצת הדרך המשמעותית בהפיכת ה-RoboBee ל"מבצעי" הוא פיתוח מקור האנרגייה (הסוללה) הזעיר דיו, שיוכל להישתל אל תוך "גוף" ה-RoboBee ויאפשר תעופה ופעולה עצמאית של הרובוט הזעיר. ללא ספק נאמרה בסיפור הזה רק המילה הראשונה, כאשר קשה להפריז בחשיבות הצלחת הפרויקט על החקלאות העתידית, וכפועל יוצא – על אספקת המזון בעולם שחלילה יוותר עם בעיית האבקה קשה, עד כדי רעב בקנ"מ עצום. אנו נמשיך לעקוב ולעדכן.